הפרק שעוסק בביולוגיה של הנטייה המינית מציג תמונה רב־ממדית לגבי המקורות הגנטיים, ההורמונליים והחברתיים שמשפיעים על מיניות האדם. בשיחה בין עומר שריר לד״ר ליאת יקיר, הם מתארים כיצד אהבה ונטייה מינית הם תהליכים טבעיים המוכרים גם בעולם החי, וכיצד מנגנונים ביולוגיים שונים משתתפים בעיצוב המשיכה המינית.
להלן סקירה מעמיקה יותר של עיקרי הדברים:
מנגנוני אהבה וחיבור – חוצים מגדר:
מנגנוני אהבה דומים לכולם:
ההורמונים אוקסיטוצין ווואזופרסין ממלאים תפקיד מפתח ביצירת קשר עמוק בין בני זוג (או בין בני משפחה וחברים). מסרים ביוכימיים אלה אחראים לתחושת האינטימיות והחיבור – ללא תלות בזהות מינית או מגדרית.
מגוון במיניות בטבע:
מחקרים מצביעים על קיומה של התנהגות הומוסקסואלית בקרב לפחות כ־1,500 מינים של בעלי חיים, ובפרט אצל דולפינים, פינגווינים, אריות, ברבורים, ברווזים, ועוד. תצפיות חוזרות מראות שהתנהגות כזו מחזקת מערכות יחסים חברתיות ומקטינה תחרות או אלימות.
היבט האבולוציוני: מה יוצא לכולם מזה?
הפחתת תחרות:
התנהגות חד־מינית עשויה להפחית תחרות על נקבות בקבוצה ולהגביר לכידות חברתית – יתרון אבולוציוני חשוב.
תמיכה חברתית (Kin Selection):
יש הסברים הגורסים כי בני משפחה שאינם עסוקים בהולדת צאצאים משקיעים משאבים בגידול הצאצאים של קרוביהם, ובכך תורמים להישרדות הגנטית של השושלת המשפחתית.
הבסיס הביולוגי: גנים, הורמונים, ואפיגנטיקה
השפעת הגנטיקה:
מחקרים זיהו סמנים גנטיים אפשריים על כרומוזום X ועל כרומוזום 8 שיכולים להיות קשורים לנטייה מינית. עם זאת, לא מדובר ב”גן יחיד להומוסקסואליות” – ככל הנראה מדובר בתהליך מורכב ורב־גורמי.
אפיגנטיקה:
שינויים בתפקוד הגנים (ולא ברצף ה־DNA עצמו) מתרחשים כתוצאה מחשיפה להורמונים ולסביבה בתוך הרחם ולאורך החיים. למשל, רמות הורמוני סטרס, כמו קורטיזול וטסטוסטרון, יכולות להשפיע על התפתחות המוח העוברי כולל החלקים הקשורים לנטייה מינית.
"אפקט האח הבכור" (Big Brother Effect):
מחקרים מצאו שבנים הנולדים אחרי מספר אחים בוגרים זכרים, נוטים יותר להיות בעלי נטייה הומוסקסואלית. ההסבר האפשרי הוא שבכל הריון של בן, מערכת החיסון של האם מפתחת נוגדנים ספציפיים נגד חלבונים הקיימים במוח העובר הזכרי. ההשפעה הללו עשויה להתגבר עם כל הריון נוסף.
Hormones at Play – הורמונים והשפעתם
טסטוסטרון ודינמיקה חברתית:
ישנם ממצאים המראים שבחיות מסוימות (כמו פילים), קיים “זכר אלפא” שמדכא טסטוסטרון אצל צעירים עד שהוא עוזב או מת; אז הטסטוסטרון אצל הצעירים עולה בחדות. האנלוגיה מצביעה על כך שגם בקרב בני אדם, הסביבה החברתית וההורמונלית יכולה להשפיע על ביטוי נטיות והתנהגויות שונות, אם כי זה כמובן מורכב הרבה יותר.
אוקסיטוצין – “הורמון החיבוק”:
מייצר תחושה של קרבה, מה שבין היתר יכול להסביר את הנזילות במערכות יחסים אנושיות, ואת העובדה ששילוב של חוויות רגשיות ומגע יכול ליצור “ניצוצות” משיכה שאינה תמיד תואמת ציפיות חברתיות.
התפתחות מינית בעובר:
זמן ההתפתחות הקריטי:
בערך משבוע 13 להריון מתחילים להופיע מנגנונים במוח הקשורים לנטייה מינית, בנפרד מהתפתחות איברי המין עצמם.
חשיפה הורמונלית ברחם:
רמות טסטוסטרון, אסטרוגן וקורטיזול אצל האם עלולות להשפיע על האופן שבו המוח “ממפה” את משיכתו העתידית. כאן נכנסת גם האפיגנטיקה: גנים מסוימים מופעלים או מושתקים בתגובה לשינויים הורמונליים.
נזילות מינית והגורמים המשפיעים
ריבוי גורמים:
חוקרים מעריכים שעד 25% מהשונות בנטייה המינית ניתן לייחס לגנטיקה; השאר הוא שילוב של אפיגנטיקה, סביבה ואינטראקציה חברתית.
בי-סקסואליות והיבט חברתי:
ישנה טענה (מבוססת בין היתר על מחקר בשימפנזים בונובו ועל אופני משיכה מגוונים אצל אנשים) לפיה לבני אדם יש פוטנציאל רחב יותר למשיכה לשני המינים, אך החברה והתרבות often ממסגרות ומצמצמות נטיות אלו לכיוון של נורמות מקובלות.
נורמות חברתיות:
לחץ משפחתי וציפיות חברתיות עשויות לגרום לאנשים להדחיק או להכחיש את נטייתם האמיתית. לעומת זאת, בסביבה מקבלת, יש סיכוי גבוה יותר שאדם יחווה ויסתגל לנטייה מינית שאינה הטרוסקסואלית.
תקופת ההתבגרות:
מתבגרים לעיתים פחות כבולים לנורמות, ומתנסים בזהויות ויחסי משיכה שונים, לפני שהם “מתיישרים” עם מודל חברתי מסוים של זוגיות ומשפחה.
מחשבות על טבע האדם
סקס למטרות חברתיות:
בני אדם (וגם בונובו, למשל) מקיימים יחסי מין לא רק לצורך רבייה אלא גם לחיזוק קשרים חברתיים, הפגת מתחים וביטוי חיבה.
אוקסיטוצין כמנוע חיבור:
ההורמון הזה יכול לעודד את הרצון בקרבה ובליטוף, ולא תמיד ההקשר חייב להיות “הטרו” או “הומו” – התגובה ההורמונלית עצמה עשויה להיות מורכבת ופתוחה לתרחישים מגוונים.
סיכום
השיחה מלמדת שהתנהגות הומוסקסואלית – ולעתים גם ביסקסואלית – היא תופעה טבעית בעולם החי, ולב certainly גם בבני אדם. מגוון המנגנונים המוחיים וההורמונליים (אוקסיטוצין, טסטוסטרון, אפיגנטיקה) נפגשים עם גורמים סביבתיים ותרבותיים כדי לעצב את הנטייה המינית והחוויות המיניות שלנו.
בעוד יש בסיס ביולוגי (המשפיע גם על הנטייה וגם על ‘אחוזי המשיכה’) – הגמישות וההבעה בפועל תלויה גם בקונטקסט החברתי־תרבותי ובסביבה שבה אדם גדל ומתפתח. המסקנה מהפרק היא שהמגוון העצום של ביטויי האהבה והמשיכה המינית הוא חלק בלתי נפרד מהטבע האנושי, והוא מבוסס על רשת מורכבת של גנים, הורמונים וחוויות חיים.