כולנו מחפשים את האחד או האחת. יש לנו גם רשימת מכולת, אנחנו רוצים שהוא יהיה חבר טוב, מאהב מצוין, חכם, מצחיק, הורה טוב, מצליח, טוב-לב, בקיצור מדובר על שבעה אנשים שונים בתוך אדם אחד. מה הסיכוי למצוא את האחד הזה ?
ובכן, מתמטיקאים נדרשו למשימה וחישבו את הסיכוי למצוא את ה’אחד’. הם השתמשו בנוסחה, שפיתח האסטרונום פרנק דרייק לחישוב הסיכוי למצוא חיים תבוניים בגלקסיה שלנו והכניסו לתוכה משתנים שקשורים למציאת בן זוג מתאים כמו מגדר, גיל, מיקום, השכלה, תפיסות עולם משותפות, מבנה אישיות, תחומי עניין, הסיכוי שהמשיכה תהיה הדדית ועוד. התוצאה שיצאה מהצבת המשתנים בנוסחה היא :

1:562. סיכוי של 0.17% – זה הסיכוי למצוא את הנשמה התאומה
זה כמו הסיכוי שהאנושות תיכחד בשנה הבאה ופי 10 יותר נמוך מהסיכוי להיות מיליונרים כלומר סיכוי אפסי.

אבל נעזוב לרגע את המתמטיקה וננסה להבין מה זו בכלל אהבה מבחינה מדעית ? 
החומר שממנו עשויה אהבה נקרא אוקסיטוצין הורמון האהבה, הורמון הנשיקות, הורמון החיבוקים, הורמון הכירבולים, הורמון האמפתיה, הורמון החיוכים – יש לו הרבה שמות כי הוא מופרש כשעושים את הדברים האלה. ההורמון הזה מייצר את כל הקשרים הרגשיים שלנו בחיים ליצורים אחרים. הוא שמור באבולוציה והרמה הגבוהה ביותר שלו נמצאת בדמה של נקבה שיולדת, זה החומר שמייצר את הלידה וההנקה והקשר בחזק ביותר בטבע – בין האם לצאצאיה.

בכל פעם שמחייכים אלינו, מקשיבים לנו, מסתכלים לנו בעיניים ומחבקים אותנו הורמון האהבה מופרש לדם הוא מפעיל את עצב הואגוס שלנו, שעובר לאורך הגב התחתון, ומעורר את תגובת הרגיעה. אהבה מרגיעה אותנו. מופעלת תגובת לנוח ולעכל שזה ההיפך מהילחם או ברח – תגובת הסטרס. בעצם מערכת העצבים שלנו זקוקה למערכת עצבים אחרת כדי להירגע ולכן אנחנו כה זקוקים לאהבה ומחפשים אהבה.

בזמן יחסי מין ואורגזמה מופרשת הרמה הגבוהה ביותר של אוקסיטוצין, שמייצרת את כל הכיווצים באברי המין ומחברת אותנו יותר ויותר, למי שגורם לנו לעונג הזה ככל שאנחנו מקיימים יחסים אינטימיים.

אבל לעיתים משהו קורה לאהבה לאורך זמן. אם נצייר גרף דמיוני של עוצמת הריגוש כלפי אותו פרטנר לאורך הזמן, זה יכול להיות לאורך שנים, חודשים (יש לי חברה שביקשה להוסיף ימים). זה מתחיל בצורה אקספוננציאלית – מאוהבים עד מעל לראש, רוצים להיות יחד כל הזמן, מגיעים לשלב הרצון למחויבות – “בוא נגור יחד, נתחתן” ואז על פי הסטטיסטיקה האוניברסלית, 3 שנים אחרי הילד הראשון מתחילות הבעיות. במחזוריות של כל 5 שנים יש משבר ביחסים. ככל שצולחים את 5 השנים הראשונות יש יותר סיכוי לעבור את 5 השנים הבאות. אנחנו קוראים לזה שחיקה, שעמום, שגרה אבל בטבע אין דבר כזה אלא יש חיווטים במוח. אותם חיווטים עתיקים גורמים לריגוש לרדת כלפי אותו פרטנר (ולעלות כלפי פרטנר חדש). אחוזי הגירושים עומדים היום על 50% בעולם המערבי וכך גם אחוזי הבגידות.

אנחנו לא היחידים שמתנהגים כך, בטבע מעט מאוד יצורים הם מונוגמים והם לרוב חיים באזורים מאתגרים בהם הצאצא זקוק לשני ההורים כדי לשרוד. רק 5% מהיונקים הם מונוגמים, וגם הם ברובם המוחלט מונוגמים סדרתיים, מחליפים בן זוג כל עונת רבייה, כשהגוזלים עוזבים את הקן ובוגדים כמה שרק אפשר – 30% מהביצים בקן של יונים לא של הזכר שדוגר עליהם. מרבית היצורים בטבע הם פוליגמים, הזכרים נלחמים וכל הנקבות הולכות עם הזכר המנצח – זכר אלפא. מבחינה אבולוציונית לגנים יש תמיד אינטרס בגיוון ובמשיכה למוצלח ביותר.

האם האדם הוא יצור מונוגמי ?
פוליגמיה קיימת עדיין בבני אדם והיתה קיימת תמיד בעבר. מצד שני יש טיעון טוב להתפתחות המונוגמיה בבני אדם, התינוק שלנו נולד חסר אונים – עד גיל 30 יושב בבית, צריך את שני ההורים כדי לגדל אותו. לגבי שאלת הביולוגיה של המונוגמיה בבני אדם ישנם מחקרים מרתקים בנושא, אך אני אשתמש בניסוח המוצלח של פרופ’ רוברט ספולסקי, חוקר התנהגות אנושית מסטנפורד, “אנחנו לא מין מונוגמי קלאסי ולא מין פוליגמי מתחרה קלאסי, מה שאנחנו באופן רשמי הוא מין מבולבל באופן טרגי”.

אני באופן אישי מאמינה באהבה, מאמינה במונוגמיה לאדם אחד לכל החיים (למרות שאני גרושה פעמיים). אנחנו, בני אדם, זקוקים לאהבה, זקוקים לרגיעה ולביטחון. אנשים שחיים בזוגיות טובה הם בריאים יותר, מאושרים יותר ומאריכים חיים. מחקרי אושר מראים שהדבר הכי טוב שגבר יכול לעשות למען אושרו זה להתחתן עם אישה ואישה, להרחיב את מעגל החברות שלה.

אז בואו נסיים באופטימיות במרשם מוכח מדעית לשימור האהבה :
קודם כל להרבות באוקסיטוצין, להביט בעיניים, ללטף לחבר לנשק, לשתף ולהקשיב לצחוק יחד, לשמוע מוזיקה , לרקוד להרחיב את מעגל זוגות החברים, להתנתק מהטלפון בזמן האיכות הזוגית.

חשוב כמה שאפשר להפחית בקורטיזול – הורמון הסטרס שמופרש ברמה גבוהה בזמן האשמה, ביקורת , השפלה ובוז וגורם למוח לתייג את בן הזוג כמשהו שעושה לי רע. מומלץ ללמוד לריב נכון, לקחת פסק זמן כאנחנו מוצפים רגשית ולהתפייס תוך שעה וחצי מהמריבה. המלצה נוספת היא לריב ערומים, זה מעלה את רמת האוקסיטוצין ומרגיע.

למי שעוד לא מצא או מצאה את האחד חשוב להכיר את עצמנו לעומק, להכיר את האישיות הזוגית שלנו ולדייק את הבחירות, בייחוד בעידן המתסכל הזה שמקשה על בחירה נכונה.

ונסיים בכל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק כמו שחווה אמרה, מאחלת לכם חיי אהבה נפלאים.