מחירה של הכחשה (והדחקה)
לפני כ-4 שנים הגוף שלי החליט לתקוף את עצמו והאוטואימוניות הגיעו לביקור על מנת להישאר.
זה התחיל בזקיקי השיער – אלופציה (נשירת שיער) והמשיך למערכת העיכול – צליאק.
מכיוון שאת השיער רואים כל בוקר במראה, חיפשתי מרפא ומצאתי דקרת הראש הכי מדהימה בעולם (מור אפריאט) שהצילה לי את השיער ושלחה אותי גם לעבד רגשות (הגיע הזמן).
אך את המעיים לא רואים, והרגלי אכילה הכי קשה לשנות. אז בהתחלה הכחשתי ואח”כ התעלמתי כי איך אפשר בלי לחם ופיתות ומאפים ועוגות והכל עם גלוטן, לעזאזל.
ואני… אני הרי שונאת להתעסק עם אוכל, לבדוק מרכיבים, להכין לעצמי. אוף! הכי קל לדחוף מה שזמין, מה שנשאר, מה שכולם אוכלים.
והמעיים מסמנים לי, צועקים לי, ואני מתעלמת, מדחיקה, משתיקה. ואז הגיעה ה-7 באוקטובר – הסטרס והטראומה שיבשו את המערכת לחלוטין ומזה כבר אי אפשר להתעלם.
מסתבר שצליאקים שממשיכים כרגיל ולא מקפידים מפתחים מחלות מעיים חמורות יותר (הגיוני סהכ).
אז עכשיו לא רק גלוטן נאסר לחלוטין, אלא גם קפה ומוצרי חלב (איך ממשיכים בלי 3 הפוך ביום).
לראשונה בחיי נכנסתי לחנות טבע, רכשתי מוצרים והורדתי מתכונים והבטחתי למוח המעיים שלי שמהיום הכל יהיה אחרת.
המסקנה חברות וחברים יקרים :
If you dont make time for your wellness, you will be forced to make time for your illness.
להקשיב לגוף כשהוא לוחש, כדי שלא נצטרך לשמוע אותו צורח.
רק בריאות לכולם🙏