אהבה היא באמת דבר נפלא. היא נוצרת בכל דקה ברחבי העולם וגורמת לסערת רגשות בכל פעם מחדש. אך בכל דקה איפשהוא בעולם היא גם נגמרת וגורמת לשברון לב ולכאב גדול. למה זה כל כך כואב להיפרד ? מה קורה לנו במוח ובגוף בזמן פרידה ?
מבחינת המוח הפרידה, האובדן, נחווים כאיום הישרדותי גבוה, שמפעיל את תגובת הסטרס במוח. החלק במוח שמגיב לאיום הוא המוח הרגשי הקדום שלנו, מכונת הרגשות. בתוכו בלוטת הסטרס, האמיגדלה, היא זו שתפקידה לזהות איומים, ולהפעיל את התגובה השמורה ביותר באבולוציה היא תגובת הסטרס. מערכת העצבים הסימפטטית מופעלת, האמיגדלה שולחת שליחים במהירות ליותרת הכליה ואומרת לה להפריש עכשיו ומיד את הורמוני הסטרס, קורטיזול ואדרנלין, אל מחזור הדם והם מכינים את הגוף למצב הישרדותי : קצב הנשימה עולה כדי לספק חמצן, קצב הלב עולה מרגישים את הדפיקות, הכבד משחרר סוכר לדם, לחץ הדם עולה, השרירים מתקשחים וכל הפרויקטים לטווח ארוך מופסקים כדי לא לבזבז אנרגיה יקרה, העיכול מופסק, מערכת החיסון מדוכאת ועוד.

תגובת הסטרס משפיעה מאוד על הלב, לכן בזמן פרידה אנחנו מרגישים כאילו הלב שלנו נשבר. אנחנו לא אומרים את זה סתם, זה אמיתי – ללב יש מוח, שנקרא “המוח הקטן” או נכון יותר לומר, מערכת העצבים הלבבית. המוח של הלב מורכב מ-40,000 נוירונים. הנוירונים האלה מגיבים לסטרס הפרידה ושולחים למוח המרכזי מסרים עצביים חזקים של כאב, ולכן אנחנו חווים כאב לב. זה נקרא תסמונת הלב השבור, במקרים קיצוניים (גם בשכול) עוצמת תגובת הסטרס גורמת למוות של תאים בלב ונוצרת צלקות. צדקו הג’ירפות כששרו – “יש לי חור בלב בצורה שלך” זה אמיתי, אנחנו באמת מסתובבים עם צלקות קטנות בלב מפרידות ואכזבות שחווינו.

תגובת הסטרס בעת פרידה גורמת להפעלה של אסטרטגיות ההתמודדות ההישרדותיות שהן : להילחם – לברוח – לקפוא או לנסות לפייס
אסטרטגיית הילחם Fight – יכולה להתבטא בלתקוף את הפרטנר, לכעוס, לאיים, לשחרר אגרסיות. פייט יכול להתבטא גם בלהוציא את האגרסיות על כל מי שנמצא בסביבה, חברים, משפחה. לצערנו, חלק ממנגנון ההרגעה האוטומטי שלנו בזמן סטרס זה להוציא את העצבים על מישהו אחר. סטרס גם מדכא אמפתיה, kfi כשרע לנו אנחנו לא רואים את האחר ולא אכפת לנו שאנחנו מכאיבים באותו רגע. לאחר מכן יכולים לצוץ רגשות אשמה שמגבירים את הסטרס.
אסטרטגיית פלייט Flight – יכולה להתבטא בבריחה לעיסוקים אחרים, לעבוד מבוקר עד הלילה, לעשות ספורט באופן אינטנסיבי, לצאת מהר לדייטים ולהכיר מישהו חדש, להקיף את עצמנו בחברים, מסיבות, לברוח לחומרים ממכרים שיטשטשו את התודעה ויקלו על הכאב הנפשי הכרוני.
אסטרטגיית פריז Freeze – יכולה להתבטא בחוסר אונים, נפילה לדיכאון, חוסר רצון לצאת מהמיטה, איבוד חשק ומוטיבציה להזיז את עצמנו. מצב של פריז יכול לעיתים להתקבע ולגרום להימנעות ותקיעות שתשאיר את האדם באותו מצב לאורך זמן, ללא רצון להכיר אנשים חדשים, בכדי לא להיפגע שוב.
אסטרטגיית Tend & Befriend –זה לנסות לרצות ולפייס את בן הזוג, להבטיח הבטחות, לנסות לחזור שוב ושוב.

במצב נורמלי כולנו עושים שילוב מסוים של האסטרטגיות האלה בזמן פרידה.אצל חלק מהאנשים, שיש להם רגישות לסטרס, יכולים להופיע גם מאפיינים של OCD מחשבות אובססיביות והתנהגות כפייתית כתוצאה מהסטרס.

מדוע פרידה נחווית כסטרס כל כך גדול למוח ולגוף ?
חשוב להבין שמערכת העצבים שלנו ושל כל היונקים התפתחה לאהוב ולהיות אהובים. כאשר למישהו אכפת מאיתנו, מישהו אוהב אותנו ואנחנו לא לבד, הורמון האהבה משתחרר, האוקסיטוצין, שמפעיל את עצב הואגוס – העצב החברתי. עצב הואגוס מפעיל את המערכת הפרא-סימפטטית –  מערכת הרגיעה של הגוף – לנוח ולעכל Rest & Digest – ההיפך מפייט או פלייט. כשאנחנו אהובים כל הגוף נרגע בזכות עצב הואגוס- הלב נרגע ונרפה (נפתח לנו הלב), המעיים, המוח וכל הגוף נרגע. מערכת העצבים שלנו בנויה כך שהיא זקוקה למערכת עצבים אחרת כדי להירגע, להרגיש ביטחון. כל החיים אנחנו בעצם מחפשים מישהו שירגיע אותנו. מישהו להירגע ולחוש ביטחון איתו. לכן פרידה נחווית ככאב כה גבוה משום שהיא מונעת מאיתנו את הרגיעה של עצב הואגוס ומחזירה אותנו למצבי סטרס הישרדותיים שנגרמים מבדידות.

לכן אחד הדברים החשובים ביותר בזמן פרידה זה לייצר לעצמנו כמה שיותר מערכות תמיכה אוקסיטוציניות, ולהשתמש בכוחה המרפא של האמפתיה על עצב הואגוס כדי לצאת ממעגל הכאב, ומהמצב ההישרדותי. כשאנח מדברים עם חברים על הרגשות שלנו ועל מה שעובר עלינו, אנחנו מיד מרגישים הקלה, מרגישים טוב יותר. מפני שכשאני מספרת על הכאב שלי ועל מה שקורה לי, המוח מעבד את התחושות, מעביר את האירוע שקרה מהזיכרון לטווח הקצר, מהאמיגדלה, אל הזיכרון לטווח ארוך ואחרי שדיברנו אנחנו מיד מרגישים רגועים יותר ומרגישים שליטה, שהכל יהיה בסדר.

נשים לרוב נוטות לייצר לעצמן יותר מערכות תמיכה מאשר גברים, הן נוטות יותר לדבר על הרגשות שלהן עם אחרים. ההבדלים האלה בין גברים לנשים נובעים מהשפעתם של הורמונים על המוח ועל הרגשות. האסטרוגן והאוקסיטוצין הגבוהים אצל נשים גורמים לכך שהן נוטות יותר לשתף במה שעובר עליהם. הטסטסוסטרון מעכב את מרכזי התקשורת במוח הגברי וגברים נוטים פחות לשתף ברגשות ולהתעכב עליהם. שיח גברים זכה לשם שיח מדווח בעוד שיח נשים זכה לשם שיח צרות – יותר עוסק ברגשות וכאב. נשים גם מעלות 80% מהנושאים למריבות בין בני זוג – במטרה לדבר על דברים שמפריעים לקשר. מכיוון שגברים נוטים פחות לדבר על מה שעובר עליהם ולעבד את החוויות השליליות שהם חווים, הם סובלים יותר מדיכאון סמוי, דיכאון נסתר. נשים לעומת זאת נוטות יותר לעיסוק-יתר במחשבות השליליות, זה נקרא נטייה לרומינציה, חשיבה שלילה חזרתית. בשל כך נשים סובלות פי 2-3 יותר מדיכאון וחרדה.

האם אפשר להיפרד נכון ?

כן זה אפשרי, גברים ונשים כאחד, קבלו 9 טיפים חשובים להתמודדות עם פרידה :

1. לא להילחם ברגשות השליליים. יציפו אתכם רגשות לא קלים, של עצב, צער, אבל, כעס, תנו להם מקום, הדחקה והתעלמות מהם רק יאריכו את זמן והריפוי ואף יגרמו לתקיעויות והימנעויות.
2. קבלו את העובדה הבלתי נמנעת שפרידות הן חלק בלתי נפרד מחיי אהבה.
3. דברו באופן פתוח עם אנשים על הרגשות. נסו כמה שיותר להפחית מחשבות של חרטה, אשמה, והלקאה עצמית, אלו רגשות הרסניים שגורמים רק לשקיעה ברחמים עצמיים.
4. התחברו לעוגני האושר שלכם, מה שעושה לכם טוב, מוזיקה ריקודים, ספורט, טיולים, שמש, ים, חברים, משפחה, חיות מחמד.
5. ייצרו כמה שיותר מהר שגרת חיים בריאה חדשה ללא בן הזוג.
6. הימנעו מלייצר תבניות סבל. מכיוון שהמוח בנוי כך שהוא לא יכול לחוות כאב ,הוא יוצר תבניות סבל כדי לברוח מהכאב, תבניות לדוגמה: כל הגברים או כל הנשים אותו דבר, אי אפשר לתת אמון באף אחד, אין אהבה יש רק אינטרסים. אלה תבניות סבל שהמוח מייצר במטרה למנוע מאיתנו לחוות שוב את הכאב. לתבניות האלה יש להן נטייה לחזק את עצמן ולהפוך לאמונות מגבילות שיקשו על קשרים עתידיים.
7. אין כישלון יש רק צמיחה ולמידה התמקדו במה אני לומד מההתנסות הזו על עצמי.
8. לפעמים זה קשה לבד אם אתם מרגישים שאתם תקועים בתבניות סבל היעזרו באנשי מקצוע כולנו צריכים עזרה.
9. אל תישארו הרבה זמן לבד, לאחר תקופת האבל, אל תישארו במצב של תקיעות והימנעות, קפצו למים וצאו לדרך חדשה.