התור לאהבה: זה הסימן החשוב ביותר כדי להבין אם הזוגיות שלכם תצליח

ד”ר ליאת יקיר, ביולוגית ואקס חתונמי, כתבה את הספר “קיצור תולדות האהבה” (הוצאת כתר) • בראיון, היא מסבירה למה אין דבר כזה אהבה ממבט ראשון • מדוע היא מסיימת את הרצאותיה בשיר הלל למונוגמיה • ומגלה מה הסיכוי שלנו למצוא את “האחד” • מיוחד לט”ו באב

רן פוני 11/8/2022 ישראל היום לכתבה המלאה >>

ד”ר ליאת יקיר, ביולוגית, מרצה וחוקרת את הביולוגיה של הרגשות וההתנהגות. בעלת דוקטורט ופוסט־דוקטורט מטעם מכון ויצמן למדע בתחום גנטיקה וחקר הורמונים. השתתפה בפאנל המומחים בתוכנית “חתונה ממבט ראשון” ומחברת הספר “קיצור תולדות האהבה” (הוצאת כתר).

ד”ר ליאת יקיר, על רקע ט”ו באב שיחתנו תעסוק – איך לא – באהבה, על רקע עיסוקך המרתק וגם סיפורך האישי, שבמידה רבה הביא אותך לעסוק בביולוגיה של רגשות ובהתנהגות אנושית.

“גדלתי בתוך האגדה הזאת של ‘האחד’. בבית הספר לא היו לי התנסויות רומנטיות, והתחתנתי בגיל 20 עם הבחור הראשון שהתאהבתי בו בצבא. זה מודל האהבה שלמדתי בבית. היום אני יודעת ששלב ההתאהבות יכול לארוך בין שש שעות לשנתיים, ובממוצע שנה, ואכן – אחרי שנה של נישואים המציאות נראתה לי שונה ולבסוף זה הסתיים אחרי כשנתיים. “בהמשך הקדשתי זמן רב למחקר, והחלטתי לנסוע באיחור לטיול גדול בהודו ובנפאל. התאהבתי שם בבחור שונה ממני לחלוטין, חזרנו לארץ והתחתנו. הייתי בת 28. היינו נשואים כחמש שנים, אבל גם שם – אחרי ההתאהבות הגיעו החיים עצמם, וההבדלים בינינו לא שיחקו לטובתנו. “אחרי שבתי הראשונה נולדה עברתי אט־אט לתחום החינוך המדעי והנגשתו לציבור, בדגש על אהבה. שמעתי על סיפורים רבים של חברות שהתגרשו – ובכל פעם הסיפור היה זהה: אהבה גדולה ומידת התאמה גבוהה – שהולכות ודועכות, עד כדי זעזוע וגירושים. כך יצאתי למסע של חקר האהבה והרגשות”.

מהדברים שאת מספרת עולה שאת מתאהבת מהר למדי, מה שקשור כמובן להורמון האהבה – אוקסיטוצין. אנשים יעשו הכל בשביל עוד כמה טיפות ממנו.”

מבחינת המוח, התאהבות היא סוג של התמכרות. כיונקים אנחנו זקוקים לאוקסיטוצין בצורה הישרדותית חזקה מאוד. אנחנו לא שורדים לבד, בזכות עצמנו – ולכן אנחנו מכורים לחברים, לאנשים, למחמאות, לפרגונים. “אפשר להתמכר לריבים כי גם בהם יש אוקסיטוצין. אנחנו מכורים לקשר, בכל צורה. מעבר לכך, הזוגיות של זוגות שרבים בצורה יעילה, יציבה פי עשרה. הם לא שומרים בבטן, ויכולים להיות אותנטיים. זוגיות יכולה להיות גם חיים בין מריבות” “כשבכינו כתינוקות, החזיקו אותנו בידיים, נענעו וליטפו בגב, ובכך נענעו גם את עצב הוואגוס, עצב הרגיעה, שהביא להפרשת זרמי אוקסיטוצין. האוקסיטוצין מרגיע אותנו כתינוקות, ובשלבים מאוחרים יותר בחיים – המרגיע הזה הופך להיות הפרטנר הזוגי. כולל גם דברים שליליים”.

יש זוגות שמכורים למריבות, למשל.

“גם בריבים יש אוקסיטוצין. ככל שזה יישמע אבסורד – אנחנו מכורים לקשר, בכל צורה. מעבר לכך, הזוגיות של זוגות שרבים בצורה יעילה, יציבה פי 10. כלומר, הם לא צריכים לשמור בבטן, ויכולים להיות אותנטיים, מבלי להשפיל או לפגוע בצד השני. זוגיות יכולה להיות גם חיים בין מריבות”.

בספרך, “קיצור תולדות האהבה” (הוצאת כתר), את ממליצה לריב עירומים.

“אצל קופי הבונובו, השימפנזים הננסיים, כל ריב מסתיים בעינוג הדדי ובסקס פיוס. הבעיה היא שלפעמים הקורטיזול של המריבה, הורמון הסטרס, מדכא את החשק המיני. אבל כשרבים עירומים, רמת האוקסיטוצין והסרוטונין עולה באופן מיידי, והריב צפוי להיות רגוע יותר”.

באילו עוד דרכים ניתן לייצר אוקסיטוצין, ובכך לשמר את האהבה ואת הזוגיות לאורך זמן? הפרק האחרון בספרך עוסק במרשם הטבעי לשימור הזוגיות.

“להביט עמוק בעיניים. העיניים הן חלון למוח הרגשי והמבט גורם לשחרור מיידי של אוקסיטוצין ולהפעלת עצב הוואגוס; להחזיק ידיים – פעולה שגורמת גם היא לשחרור אוקסיטוצין. במיוחד כשבן הזוג לחוץ או כואב – תנו ידיים. האחיזה המומלצת היא אצבעות משולבות; ליטופים ומגע; חיבוקים של 20 שניות – לפחות בבוקר ובערב; מובן שגם מחמאות, חיוכים, צחוקים והקשבה; ולרקוד ביחד. בכלל, אני סבורה שכל זוג צריך לקבל מהמדינה שובר לטיפול זוגי מדי כמה זמן. זה קורה בחלק מהמדינות הסקנדינביות. “אגב, שביעות רצון מחייו של כל אינדיבידואל היא בעלת ההשפעה הגדולה ביותר להצלחת אדם בזוגיות. כשטוב לנו עם עצמנו, בעבודה, זה משליך על הזוגיות – ולהפך. התוצאה הזאת עלתה במחקר, והיא מעניינת: קודם כל תדאגו לערך העצמי שלכם ולמצבכם הרגשי”.

בואי נדבר על סעיף י”ב, עמוד 161 בספר. 21 אורגזמות בחודש.”ליחסי המין יש חשיבות רבה בחיזוק הקשר הזוגי.

בזמן אורגזמה משתחררת הרמה הגבוהה ביותר של הורמון האהבה, וכמות אורגזמות משפיעה באופן ישיר על עוצמת הקשר הזוגי. חוקרים הראו שכדי למנוע לחלוטין את הסיכון לחלות בסרטן הערמונית, גברים זקוקים ל־21 אורגזמות בחודש בגלל מבנה מערכת הרבייה הזכרית, וזו גם הסיבה לכך שגברים חושבים על מין בממוצע פי חמישה ביום יותר מנשים. אורגזמות חשובות מאוד גם לרווחת חייה ולבריאותה של האישה”.

העתיד: מחויבות בטינדר?

יש אנשים שלא מסוגלים להתאהב. ראינו כמה מהם לאורך העונות של חתונה ממבט ראשון. מהן הסיבות לכך?

“גם המתאהבים בקלות וגם אלה שלא, נכנסים לקטגוריה של סגנון התקשרות לא בטוח – חרד או נמנע. הנמנעים – אותם תינוקות וילדים שמאופיינים באיפוק, בקרירות ובאדישות בעת פרידה מההורה, יפתחו בבגרות נטייה למערכות יחסים קצרות ומזדמנות, לא אינטימיות באופן עמוק, והם יקראו לעצמם ‘לא מתאהבים’. “החרדים – נצמדו כילדים להורים וניסו למנוע פרידה. בבגרות הם יחושו פחד מנטישה, ונפגוש אותם במערכות זוגיות שבהן הם מתאהבים במהירות. הם גם יהיו תובעניים ותלותיים יותר. הקשרים הראשוניים שלנו בבית, האופן שבו נחשפנו לאוקסיטוצין, הם בעלי השפעה עצומה על חיווטי הנוירונים במוח, שיעצבו את הקשרים שלנו בהמשך החיים. שם אנחנו לומדים מה זו אהבה. “ברמה הביולוגית, יש אנשים שסובלים מתופעת ייצור יתר של אוקסיטוצין ומתאהבים במהירות. זוהי תסמונת גנטית נדירה שנקראת תסמונת ויליאמס: אותם ילדים ואנשים שנקשרים לכל אחד. בקצה השני, חוסר בייצור אוקסיטוצין עלול להשתייך לספקטרום האוטיסטי. החומר הזה מנהל את היחסים החברתיים שלנו”.

אפשר לשנות סגנון התקשרות?

“אפשר, אבל זה מחייב מודעות, טיפול. אם לא נקשר בין חוויות התקשרות בילדותנו לבין הדברים שקורים לנו בהווה – הרי שנעבור בין קשרים, והדפוסים לא ישתנו. באופן טרגי, חרדים נמשכים לנמנעים – וזה עלול להיגמר בבכי. הפתרון לחרדות שלנו בתוך זוגיות הוא להיות עם אדם בעל סגנון התקשרות בטוח, שיודע לווסת את הרגשות. דרך הביטחון שהוא נותן לנו באהבה, אנחנו לומדים להתנהג בהתאם”.

כך או כך, גם אם מצאנו התאמה פסיכולוגית־רגשית מושלמת, הביולוגיה נגדנו.

“כן. המשיכה תרד לאורך זמן. גם כשהכל מושלם בהתחלה ומחזיק שנים, הגנים שלנו דוחפים לגיוון מיני. לכן בגידות כה נפוצות. כאן נכנס לתמונה אפקט קולידג’, אפקט הרוויה המינית. זה חיווט קדום וחזק במוח שלנו, שאחראי ככל הנראה לכמחצית משיברונות הלב בעולם. משפחה היא דבר בטוח, עם שגרה וביטחון – שמכבים דחף מיני. אבל הביולוגיה מאפשרת לנו ליצור שיח ולשים בצד את התסכול, הבושה והאשמה, ולתקשר אותם אחד לשני. מובן שבסופו של דבר כל אחד והביולוגיה שלו. לי למשל, טוב בקשר יציב ובטוח. את ההרצאות שלי אני מסיימת בשיר הלל למונוגמיה. אף על פי שאני גרושה פעמיים – אני נמצאת היום בזוגיות נפלאה”.

לא קצת אבסורד שחוקרת כמוך, שמבינה את עקב האכילס הביולוגי שלנו, מהללת שמירת אמונים לבן זוג אחד ויחיד?

“זה מופלא בעיניי להישאר עם אותו אדם כל החיים, וכן – אני סבורה שאנחנו מונוגמיים סדרתיים, כי כמות הצרכים הרגשיים שלנו עצומה. הצורך המיני קיים, אבל הפן הרגשי לא פחות חשוב. אנחנו חיים בסטרס גבוה עם דאגה מתמדת וחשיבת עתיד מטרידה, וזקוקים לחבר אמיתי לצידנו שיקבל אותנו כפי שאנחנו. לעומת זאת, סקס ללא היקשרות עלול לשעמם ולא לספק צרכים נרחבים יותר לאורך זמן”.

בהנחה שסקס ללא היקשרות הוא משעמם, האם בין השורות את צופה שדינן של אפליקציות להיכרויות מזדמנות – להיעלם?

“אני לא חושבת שאפליקציות כאלה ייעלמו כל כך מהר משום היותן עונות על הצורך ביחסי מין מהירים, ורלוונטיות גם ליצירת קשרים ארוכי טווח. יש אנשים שהתחתנו דרך הטינדר, כן? אני מקווה שאפליקציות כמו טינדר ייצרו במשך השנים אלגוריתמים חדשים שינסו לעזור לאנשים להתחייב אחד לשני. כך או כך, גם בעולם של דייטים ללא הפסקה קיימים קשיים, כמו גם בזוגיות עם אדם אחד לכל החיים”. “ההרצאות שלי מסתיימות בשיר הלל למונוגמיה. החלופה היא עוד ועוד דייטים, אבל כל דייט הורס את הסיכוי להתאמה בדייט הבא. כשהמוח חווה כל כך הרבה אכזבות, גם אם נסיך החלומות יגיע בדייט ה־300, המוח לא יזהה זאת. הוא מוכוון לשלילי”

ולכן אנחנו גם רואים לא מעט בגידות, שאליהן התייחסת קודם. הנתונים מדברים על כל זוג שני. מה מייחד את 50 האחוזים מהאוכלוסייה שלא בוגדים?

“המספרים אכן חוזרים על עצמם – 55-50 אחוזים, כמעט שאין הבדל בין גברים ונשים. בסקרים אנונימיים, כששואלים אנשים ‘אם אף פעם לא תיתפס/י, האם תבגוד/י?’ כאן המספרים גבוהים יותר: 85 אחוז אומרים שהיו מנסים, או בודקים את זה. כלומר, הדחף קיים. מין זו אנרגיה חזקה ביותר. התשוקה המינית נותנת פרץ של הורמונים – אדרנלין, טסטוסטרון, אוקסיטוצין ואנדורפינים נוספים. “אבל ההחלטה הכי חשובה בחיים, בעיניי, שתשפיע באופן הגדול ביותר על רמת האושר שלנו, היא עם מי להביא ילדים. לצערי, זו השקעה שאנחנו משקיעים בה פחות מדי והולכים עם הלב והבטן, שלרוב יובילו אותנו למקומות מאוד נעימים מבחינה רגשית בטווח הקצר, אבל לא בהכרח בטווח הארוך”.

אבל בהתאהבות קשה לנו לחשוב רציונלית.

“בדיוק. ולכן אני אומרת – אין אהבה ממבט ראשון, יש משיכה מינית ממבט ראשון. משיכה מינית גורמת להפרשת חומרים חזקים, שמייצרים תחושת ריגוש והתאהבות עד כלות. המוח הרגשי נמצא בקונפליקט עם המוח הרציונלי, ופעמים רבות הוא מנצח. רבים מהאנשים שהיו מבינים זאת כבר בגיל צעיר – היו משנים את חייהם”.

הסוד: להבין מי אתם

כשופטת לשעבר בחתונמי, אני חייב לשאול: אצל הגר וניר ראיתם התאמה ביולוגיות או פסיכולוגית מעבר לרגיל?

“לא בצורה חריגה, אבל היינו בדעה אחת לגביהם – זוג עם מעמד והשכלה דומים, והבנו שתכונות האופי של ניר יוכלו להכיל היבטים רבים בתכונות האישיות של הגר. היא חוותה לא מעט אכזבות, והוא ידע לתת סגנון התקשרות בטוח קלאסי. מרגש לראות אותם ביחד”.

היית בטוחה שאלעד ורלי מהעונה הראשונה יהיו הצלחה גדולה.

“לא רק אני, היתה תמימות דעים בין כל השופטים. הם מאותו הכפר, עם הרבה קווי דמיון. אבל שם היה מקרה הפוך – הם לא רצו את אותו הכפר. טעיתי, ולכן היה לי קושי עם הפורמט לאורך זמן, כי במובנים מסוימים, בעיניי, זה סוג של ניסוי בבני אדם”.

זו הסיבה שעזבת?

“אנשים עוברים תהליך אישיותי־טיפולי בתוכנית. מה שרואים במצלמה זה כלום. יש גם חברויות שנוצרות, לא רק זוגות רשמיים. אבל הרגשתי שזה לא מדע מדויק, ולאחר זמן מה זה הרגיש לי יומרני”.

מה חשבת על תחקיר חתונמי שפורסם ב”ישראל היום”?

“לא הרגשתי בשום צורה שמנסים להשפיע עלי. ביקשו ממני את דעתי כמומחית, וזה מה שעשיתי. בחוויה שלי, רצו שנביא את ההתאמות הכי טובות, אבל מובן שלא הבטיחו לנו שכל מה שנגיד ייעשה. לא נחשפתי בשום צורה לעוד שיקולים”. “הסיכוי למציאת ‘האחד’ עומד על אחד ל־562. בסוף מדובר ביכולת להתפשר. צריך לזכור ש’האחד’ של גיל 25 הוא לא בהכרח ה’אחד’ של גיל 50. האינדיקטור הטוב ביותר בעיניי להצלחת זוגיות הוא איך מרגישים בבטן עם הצד השני. אם האדם הזה גורם לי לרוגע”

אפשר לומר שהעיסוק שלך היום לא שונה מאוד מחתונמי. הקמת סטארט־אפ בתחום.

” אנחנו בשלב גיוס הכספים, ורוצים ליצור אלגוריתם שיחבר בין ביולוגיה ופסיכולוגיה; בינה מלאכותית שתאגד את כל הידע הקיים בנושא של מדע, אהבה, אישיות ומראה. אפשר להיכנס היום לפעילות מוחית של אנשים ולהבין למה הם נמשכים. החלופה היא עוד ועוד דייטים, ואנחנו יודעים היום שכל דייט הורס את הסיכוי להתאמה בדייט הבא. כשהמוח חווה כל כך הרבה אכזבות, גם אם נסיך החלומות יגיע בדייט ה־300 – המוח לא יזהה זאת. המוח כבר מוכוון לחפש את השלילי. אז המיזם הזה יהיה קצת כמו חתונמי, רק בלי המצלמות, ובלי להכריח אנשים להיות חמישה שבועות בזוגיות”.

לסיכום, בואי נדבר על מיתוס “האחד” שאיתו פתחנו את השיחה.

לפי מחקר שנערך באנגליה, הסיכוי שלנו למצוא אותו עומד על אחד ל־562.”כלומר, הסיכוי שואף לאפס. בסוף מדובר ביכולת להתפשר. צריך לזכור שגם אנחנו משתנים – ו’האחד’ של גיל 25 הוא לא בהכרח ה’אחד’ של גיל 50. אגב, בגיל השלישי הסיכויים עולים לטובתנו, ועומדים על 1 ל־304. הסוד הוא להבין תחילה מי אני, משום שהמחקר מראה שככל שאנשים דומים יותר בתכונות האישיות שלהם, אבל לא זהים, כך עולים סיכויי ההצלחה לזוגיות טובה וארוכה. הפכים נמשכים מינית, אבל לא נשארים לאורך זמן. “מעבר לכך, האינדיקטור הטוב ביותר בעיניי להצלחת זוגיות הוא איך מרגישים בבטן בחברת הצד השני. אם האדם הזה גורם לי לרוגע כשאנחנו יחד. בסוף, זה מה שמנבא אם זה המקום הבטוח שלנו, הבית”.

הכיסא הכחול ד”ר ליאת יקיר | צילום: יהושע יוסף