האם האדם הוא יצור מונוגמי?
מה קורה במוח בעת משיכה מינית? איך יודעים כשמאוהבים? עד כמה מונוגמיה נפוצה בטבע – ומה לגבי האדם? שיחה ערה עם ד”ר ליאת יקיר על הקוקטיילים ההורמונליים שמנהלים אותנו מבפנים. האזינו לפרק מספר 15 של “סקס אפיל”, פודקאסט המיניות של ynet יחסים

לורי שטטמאור| סקסאפיל ynet – קישור לפרק .>>

והפעם: ביולוגים מעידים שמבחינה אבולוציונית, לא משתלם לשים את כל הביצים בסל אחד. זה גם הטיעון שחוזר על ידי אנשים רבים שעוברים לאחרונה למודל זוגי של פוליאמוריה או א-מונוגמיה בהסכמה. הם טוענים – כנראה בצדק – שאל לנו לתלות את כל ציפיותינו בבן זוג אחד, מאחר שהוא בחיים לא יוכל להצטיין בהכול – גם להיות מרהיב במיטה, גם להיות בן זוג מכיל ותומך כשקשה, וגם להיות פרטנר מצחיק וכיפי בערב בילוי בבר.

הטבע אינו שונה כל כך, מסבירה ד”ר ליאת יקיר – ביולוגית, מרצה וחוקרת עצמאית. בעלת דוקטורט ומאסטר מטעם מכון ויצמן למדע, מרצה בתחום הביולוגיה של הרגשות, ואחת המומחיות בתוכנית השידוכים “חתונה ממבט ראשון”. ד”ר יקיר חקרה את המדע שמאחורי האהבה והזוגיות, ובפרק מספר 15 של “סקס אפיל” היא מסבירה עד כמה נפוצה מונוגמיה בטבע, מה קורה במוחם של שני זרים שזה עתה הכירו וגילו כי הם נמשכים האחד לשני, מהו “אפקט קולידג'” ומדוע בזוגיות לטווח הארוך, כדאי שנפעל לשמר אצלנו דרגות גבוהות של ההורמון הכי חשוב כשזה מגיע לזוגיות רומנטית – האוקסיטוצין.

תסכית מלא :

אתם מאזיניים לפודקאסטים של וויינט.

חוקרים העידים שמבחינה אבולוציונית לא משתלם לשים את כל הביצים בסל אחד. זה גם הטיעון שחוזר על ידי אנשים רבים שעוברים לאחרונה למודל זוגי פוליאמורי. הם טוענים, כנראה בצדק, שלא כדאי לנו לקלוט את כל הציפיות שלנו בבין זוג אחד. כי בואו, הוא בחיים לא יוכל להצטיין בהכל.

היי, אתם ואתן על סקס אפיל, פודקאסט המיניות של וויינט יחסים. אני לורי שטטמאור, ואיתי באולפן דוקטור ליאט יקיר, בעלה דוקטורט ומאסטר מטע המכון וייצמן למדע. מרצה בתחום הביולוגיה של הרגשות, ואחת המומחיות בתוכנית השידוכים חתונה ממבט ראשון. דוקטור יקיר חקרה את המדע שמאחורי האהבה והזוגיות, והגיעה למסקנות מעניינות לגבי מונוגמיה. ליאט, תודה רבה שהגעת. תודה רבה, לורי, אני שמחה להיות כאן. איזה כיף. אני אשמח קודם כל אם תספרי קצת ל… למאזינות ולמאזינים, בעצם למה החלטת לקחת את תחום הביולוגיה ולחקור בעזרתו את המדע שמאחורי האהבה? מה זה תחום שאת גם מרצה עליו, הרצאת עליו בכנס של TEDx? כן, טוב, אנחנו יצורים ביולוגים, וכל, בעצם כל מה שאנחנו עושים, מאחוריו יש גנים הורמונים ונוירונים שאחראים להתנהגות שלנו. וככה במהלך החיים, הרבה פעמים מצאתי את עצמי, שואלת… אתה מי ידעת שאת רוצה? שאת רוצה להיות ביולוגית, שזה התחום שאת רוצה לחקור? כן, זה ממש, מגיל מאוד צעיר, כן, באמת, ואז היה לנו מורה מדהים לביולוגיה בתיכון, אבל אני חושבת שפשוט אני כל כך אהבתי את המקצוע, ש… כן, אז זה כזה בדמי. ואז גם התחלתי לעבור דברים בחיים, והאהבה שחשבתי, ככה, המחשבות שלי על האהבה בגיל 16, ובגיל 25, ובגיל 30, ו38, ו40, השתנו כל הזמן. אני התגרשתי פעמיים, וזה גרם כמובן להרבה מאוד מחשבות, וככה יצאתי ממש למסע, שראיתי שזה קורה גם לא רק לי, אלא מסביבי, ויצאתי לאיזה מסע, ככה להבין את הביולוגיה של האהבה, כי זה היה התחום שלי, זה המשקפיים שאני מסתכלת עליהם על העולם, וככה להבין, כי גם שמתי לב שהיה הרבה דברים שקורים לכולם, לא רק, זה כל כך נפוץ אוניברסלי, אפילו אני מרצה בעולם, וזה כזה מדהים כל הזמן לראות, אין לזה שום גבולות, זה אותם… אותם בעיות, אותם… כי אנשים הם אנשים. הצלחות. בני אדם הם בני אדם, לא משנה איפה הם. בדיוק, ולכן באמת, נאירונים, גנים והורמונים. וגם חיידקים, לא? גם. בזמנו קראתי מאמר על זה שחיידקים בעצם מנועלים, אנחנו מנועלים על ידי החיידקים שבגוף שלנו. כן, בעיקר בכל מקשרות לתזונה, אבל גם מעבר לתזונה. אז בואי נתחיל כזה, על עולם האהבה, כששני אנשים מכירים, והם מסתכלים אחד על השני, אולי יוצאים לדייט, או רואים אחד לשני בבר, ונראה להם שנמשכים אחד לשני. מה זה בעצם אומר מבחינה ביולוגית? אז מבחינה ביולוגית זה אומר שהגירוי הזה יוצר איזשהו רצף תהליכים בגוף שלנו. רובם לא מודעים, כמובן. זאת אומרת, אנחנו חווים איזושהי תחושה שאנחנו פוגשים בן אדם,

ונאירוני מראה גם משחקים תפקיד. זאת אומרת, אנחנו מרגישים את מה שאחר מרגיש, אז זאת אומרת, אם יש איזה… מסר מיני, או מוטיבציה, או משיכה, אנחנו מיד מרגישים את זה, רואים את זה בעיניים, מה שנקרא. מה זה נאירוני מראה? איפה הם נמצאים? זה במוח? כן, זה במוח שלנו, ובעצם כשאנחנו מסתכלים על האחר, חלק מהנאירונים שפועלים אצל אדם אחר נדלקים גם במוח שלנו. בערך 20 אחוז, זאת אומרת. ובאמת אנחנו… באמת מרגישים מה שאחר מרגיש, במידה מסוימת. לפעמים אנחנו נותנים לזה פרשנויות, או לא בדיוק מבינים. אבל כל כך מהר? גם במצב של אין כל כך היכרות? כן, זאת אומרת, נאירוני מראה זה תופעה של בני אדם, לא רק בני אדם, שגם פילים ודולפינים ושימפנזים, זה התגלה אצל שימפנזים. אצל יונקים בעצם. אצל יונקים. וזה בעצם מאפשר לנו להעביר מסרים, בלי לדבר, כאילו רוב בעלי החיים לפעמים גם אי אפשר לדבר. אז זה בעצם מנגנון עדר כזה, מנגנון של להקה, שאנחנו בעצם מרגישים את הרגשות, מריחים את הפחד מה שנקרא, מרגישים את השמחה, וזה מדבק. שמחה מדבקת, צחוק מדבק, בכי מדבק, פיוק. פיוק מדבק, וגם מיניות מדבקת. זאת אומרת, גם תחושה מינית, אם אחד הצדדים מעורר, זה משפיע גם על האחר. זאת אומרת, את מרגישה שנדלקים עלייך. אז זאת הפרשנות של מה שאנשים מכנים אנרגיה? כשאנשים אומרים, אנחנו חווים מסונכנים באנרגיה שלנו, אז זה בעצם בנוירוני מראה אולי? כן, אני רוצה גם להגיד על דייט, וכל כך הרבה מסרים עוברים שם, כל כך הרבה דברים קורים שם לא במילים, 95% זה לא במילים, ואת בעצם יוצאת, נגיד, מהמפגש, עם תחושות. תחושות שהיה טוב, וזה כל כך תלוי גם במה שהצד השני מרגיש, וזה כאילו מין משוב שחוזר. זאת אומרת, הוא מרגיש, את מרגישה, את מרגישה, הוא מרגיש, או היא מרגישה, לא משנה. אז בעצם אנחנו נורא מפעילים אחד את השני.

המסרים שאנחנו מחפשים אותם, שאנחנו, בעצם למה אנחנו נמשכים, אז אנחנו, הדמוך שלנו מתוכנת כמובן לגיוון גנטי, ולרבייה, ולכמה שיותר לחפש גנים טובים. אנחנו רוצים לשבח את הזן, אנחנו לא יודעים שאנחנו רוצים, זה פשוט… זה בלא מודע. כן, בדיוק. זה התכנות של הרובוט, אנחנו קצת מכונות בעניין הזה, ושאנחנו פוגשים בן אדם עם הגנים הטובים, עם הגנים הנכונים, זאת אומרת, מבחינת הורמוני המין, עיצוב טוב של הגוף, אסטרוגן נושא לאישה, זה הגוף של גיטרה, זה כל החזה אצל הגבר, גוף משולש, שרירים, כל הסימנים האלה, אנחנו מיד קולטים אותם, וכמובן גם הפנים, מה הפנים אומרות, גם הסימטריה, גם יחס הזהב, גם היופי בעצם, שזה מתמטיקה, וגם המסרים הרגשים, שעוברים דרך העיניים של אנשים, זאת אומרת, מה יש שם מאחורי איזה אדם מלהיב, אדם מסקרן, קבוי, וזה מיד גם מפעיל אותנו. ומה לגבי חושה, הריח אומרים שאנחנו נמשכים אחד לשני, בהתאם לפרומונים שיש לנו? ואז גם הריח מגיע. עכשיו, הריח יגיע בשלב יותר מאוחר, כשנתקרב. זאת אומרת, אם עברנו את המסננת הראשונה, האבולוציונית, זאת אומרת, מבחינת מראה וכל הפרמטרים האחרים, אז באמת נתחיל להתקרב, יהיה לנו דחף להתקרב אפילו, זאת אומרת, שהכל עובר טוב, בדיוק כדי להריח, זאת אומרת, הנשיקה, המטרה שלה היא בעצם לקרב את האף, ולכן גם הסכימויים שהם לא יכולים להתנשק, בגלל הקור, אז הם מחככים את האף, והמטרה היא בעצם ממש לשאוף את הבן אדם, מה שנקרא. עכשיו, בתוך הריח שלנו יש המון מולקולות נדיפות, חלקם הם פרומונים, שזה נגזרות של הטסטוסטרון והאסטרוגן, של הורמוני המין, פרומונים של אישה עושים מצב רוח טוב לגבר, פרומונים של גבר עושים מצב רוח טוב לאישה, שנותנים לשאוף את זה תחת מכונה, תחת MRI, FMRI, והפרומונים האלה בעצם נותנים לנו גם סיגנל, כמה הבן אדם הזה בעצם הוא טוב לרבייה, זאת אומרת, מלא טסטוסטרון או מלא אב אסטרוגן, גברים מריחים ביוץ, בצורה כמובן לא מודעת, אבל אנחנו גם משפיעות אחת על השנייה, גם אנחנו מריחות ביוץ אחת של השנייה, נשים משפיעות על נשים, גברים משפיעים על גברים. בגלל זה הרסת מסתנחרנת במוצא של נשים שגרות יחד. בדיוק, והפרומונים בעצם מתחילים גם לעורר את ה… את כל המרכז המיני של המוח, ונותנים לנו בעצם את החוויה הזאת של, וואו, אני נמשכת לריח שלו, אני נמשכת אליו, אני נמשכת אליה, אני נמשך אליה. אז זה הפרומונים. בתוך, עוד יש בעולם הריח, 50 מיליון חיידקים עוברים מפה לפה, הם נותנים המון מידע. המון מידע. חלק טובים, חלק רעים, נכון? מצד אחד חי… כולם אבל חשובים למידע, מבחינת אינפורמציה, והם נותנים לנו באמת מידע על המצב הבריאותי של הבנות. בבן אדם. סתם. שאנחנו חולים, אוכלוסיית החיידקים שלנו משתנה, התזונה שלנו משתנה, אוכלוסיית החיידקים, וגם כנראה אפילו קרבה גנטית, זאת אומרת, אנשים מגנטיקה שונה, יש להם מיקרו ביום שונה. אוכלוסיית החיידקים שונה אצל אדם ביפן, ואצל אדם, כי זה תלוי בתזונה שלנו, וגם גנטיקה. קראתי באיזשהו מקום שאנשים שמתנשקים תשע פעמים ביום, הם חולקים את אותם, הם חיידקים בסופו של דבר. כן, בסוף אנשים שחיים ביחד גם מתחילים להיות דומים במיקרו ביום שלהם, וזה גם חלק מה שהופך אותנו כאילו למשפחה בעצם. אבל השאיפה למודעת שלי היא למצוא מישהו עם מיקרו ביום שונה, מיקרו ביום שונה משלי בעצם? אז זהו, כאן אנחנו נכנסים לאסטרטגיה של הגנים פיתחו, כדי לגרום לנו לבחור את הרחוק, אך לא רחוק מדי. מה זה אומר? מה זה אומר? זה אומר, לא קורוב משפחה, לא גילוי הריות, זאת אומרת שזה גם, גם דרך מנגנון הריח, דרך כל בעצם עולם שלהם, זה מה שגם עשינו בתוכנית הזאת, בחתונה מבט ראשון, אז בחנו את הריח, זה בעצם מבוסס על מחקר, מבחן החולצות של חוקר בשוויץ, שבעצם נתן לנשים להריח חולצות של גברים, שהם נפשו אותם כמה לילות. את הזעה שהמשרה על החולצה? ונשים נמשכו לריח, הוא שם לב, רע, שנשים נמשכו לרחות מסוימים, וזה היה ריח של גברים שהגנטיקה של המערכת החיסונית שלהם, שונה מהגנטיקה של האישה. איזה מגניב. וזה באמת טוב לגיוון הגנטי, כי אנחנו רואים כמה וירוסים, כמה אנחנו כל הזמן במאבק מול וירוסים. זה בטח אבל תלוי גם דברים, למשל אם אישה על גלולות, אז היא על הריח שונה, והיא תריח אחרת אולי, או כדורים חכייתרים, זה בטח משנה, אני לא יודעת. היו מבחקרים על גלולות, כי זה באמת בעצם משנה גם את הקולטני הריח, כי אין גם ביוץ, ויש ביוץ מחזור מדומה. אין רמה גבוהה של אסטרוגן. אז כן, זה גם שינה קצת את תפיסת הריח של האישה, את הגבע, ונשים גם מדווחות על זה, שהן ללא גלולות, משהו אחר הן מרגישות, משהו אחר עובר עליהן. אז זה מבוסס. אבל מה שגם מחקרי המשך מראים, שבאמת זה רחוק, אך לא רחוק מדי. זאת אומרת, ריחות של אנשים ששונים מאיתן, אנו מאוד בתזונה ובמערכת החיסונית, הריח ממש שונה, זה לאו דווקא ימשוך אותנו. זאת אומרת, זה עדיין כאילו אנחנו מחפשים משהו, מאותו הכפר, אבל לא אח שלי. אז אם יש שני אנשים שהם קרובי משפחה, והם לא יודעים את זה, הם ירגישו משהו בנשיקה? אז זהו, זו שאלה עד כמה אצלנו זה מפותח, כי אנחנו, כל העבר של הערכה, אנחנו איבדנו אותו, זה נקרא עבר יקופסון, שאצל בלחיים הוא מאוד, מאוד מפותח. ככה הם, יש להם מפה של העולם דרך הריח. אנחנו, זה פחות, ולכן, זה עדיין לא מספיק מבוסס. זאת אומרת, עד כמה אנחנו קולטים דרך הריח, ברור שאנחנו קולטים הרבה מאוד. יש לנו שלושה קולטנים לאור, וארבע מאות לריח. זאת אומרת, עדיין עולם הריח מאוד מאוד משחק תפקיד. אנחנו יודעים את זה. זה גם הזיכרון הרגשי, הכי חזק הריח, אומרים. נכון, נכון. זה ישר מחובר לאיפו קמפוס, כל הארבע מאות קולטנים האלה מחוברים, ובעצם מקדדים ריח לזיכרון, ריח למידע. אז יכול להיות שגם, נגיד, אנשים שפגשת, שעוררו אותך מאוד מיניד במהלך החיים, גבר עם ריח דומה, שוב, היא עוררת אותה תגובה רפלקטיבית כבר, שהפכה להיות כמו רפלקס. כשאת מריחה את זה, זה מה שקורה לך. כי המוח מקשר את המקום, את הדמות שהוא הכיר, וישר מחזיר אותה לפרונט. בדיוק. בדיוק. זה במטרה לגרום לנו לברוח ממה שעושה לנו רע, ולקבל ולקחת ולחפש את מה שגרם לנו לטוב. זאת אומרת, שאני אחפש עוד מאותו ריח, או שאני אתרחק מאנשים עם ריח מסוים, שמצומת פשוט לאיזה טראומה, או לאיזה חוויה לא נעימה. אז ריח באמת מפעיל את העולם הרגשי שלנו. אם הכל עובר טוב, ובאמת הנשיקה, עברנו את מבחן הריח, זאת אומרת, היה לנו כל, קודם את מבחן המראה, ואז עברנו את מבחן הריח. אז באמת מתחיל להיות מופרש ההורמון הרציני. שבזה, האוקסיטוצין. כן, שהוא בעצם מופרש במגע, אבל במגע צריך להיות קודם את מה שנקרא, כאילו את הרושם הראשוני, נגיד. זאת אומרת, את ההתחלה של הנשיקה, ואז מנגנוני הריח ככה עובדים. ואם יש הסכמה, זאת אומרת, אם זה לא דוחה, ואנחנו לא מתרחקים, אלא מתקרבים. כן, אם אין תחייה, מה שנקרא. בדיוק, אם אין תחייה, אז באמת אוקסיטוצין יופרש, כי הוא הורמון תלוי קונטקסט. זאת אומרת, הוא עובד ביחד עם המנגנונים היותר מפותחים של המוח, שאומרים, אוקיי, זה טוב לי, אוקיי, זה לא טוב לי. זה לא רק בלומודה, אלא זה גם במודע, זאת אומרת, גם המודע משתתף. זאת אומרת, אם לא טוב לי, לא בהכרח יופרש אוקסיטוצין, ויכול להיות שאפילו יופרש קורטיזול. זאת אומרת, סטרס, מתח, לא טוב לי. לא טוב לי בסיטואציה הזאת, זה מלחיץ אותי, זה לא נעים לי. אז בגלל זה, נגיד, אחרי התמזמזות טובה עם מישהו חדש, אז יש תחושת היי כזאת, ששני אנשים יוצאים ממנו, הם חוזרים הביתה, וכזה, וואו, איזה כיף היה. אז זה האוקסיטוצין שמשתחרר אצלם במוח? כן, אוקסיטוצין, ושמביא איתו דופמין, שזה הורמון העונג, וסרוטונין, שזה מצב רוח טוב, ודימוי עצמי גבוה, הדימוי עצמי שלנו מאוד קשור לכמה אנחנו, כמה נמשכים אלינו, ורוצים אותנו, ואוהבים אותנו. זה, כל ההורמונים האלה עובדים ביחד. עונג, דימוי עצמי, ואהבה. ובאמת, אמרת משהו מאוד חשוב, החדש. החדש, זה, זה משהו, זה נקודה מאוד חשובה, כי באמת, שוב, הגנים, מאחורי הקלעים, התכנתו אותנו, לנסות כמה שיותר לגוון, כאילו, לא עם אותו בן אדם כל החיים, בעצם. זאת אומרת, התוכנה אומרת, לא אותו בן אדם כל החיים, ולכן, כמות הדופמין, והאוקסיטוצין, שיופרשו עם מישהו חדש, וגם הורמוני המין, שיופרשו עם מישהו חדש, או מישהי חדשה, הם יותר גבוהים, מאשר אותו אחד. זאת אומרת, כשאנחנו כבר מתנשקים עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, וגם מובן עושים כבר הרבה מעבר לנשיקה, ששם גם אוקסיטוצין הוא הורמון האורגזמה. אורגזמה לדעה וענקה. כן. אז בואי באמת, לפני שנרוץ ל… לאותו אחד. כן. אז בואי נספר, בואי תחיב יותר על האוקסיטוצין, בעצם. הוא נקרא הורמון האהבה, זאת אומרת שהוא משתחרר בזמן נשיקה עם אדם חדש, או… הוא ההורמון החברתי, הוא משתחרר כשאנחנו נמצאים עם אנשים. גם בטלפון שאני מדברת עם אימא שלי, עם חברה, זה מופרק. זאת אומרת, ברגע שיש אינטראקציה עם יצור אחר, שאני מלטפת את החתולה שלי, את הכלב, זה מופרש. אצל הכלב ואצלי, אותו דבר. כן, זה הורמון הקשר. רציתי לשאול אותך על חתולים בלי קשר, מגניב. מדהימים, מדהימים. יצרני אוקסיטוצין החיות האלה. ואין לו עירוני מראה, הם מרגישים מה שאנחנו מרגישים, ומאוד משפיעים עלינו. אז החומר הזה מופרש באינטראקציה. גם כשאני חושבת על האהוב שלי, גם מופרש. זאת אומרת, באינטראקציה עם יצור אחר. אז זה מופרש שהם מסתכלים בעיניים, שמחייכים וצוחקים, שמדברים, שמקשיבים לי אמפתיה כשמישהו לא פותר לי את הבעיות, רק מקשיב לכאב שלי, חיוך וצחוק מעלים, מחמאות שמחמיאים לי, ומוזיקה. גם מוזיקה מעלה אפרוש את אוקסיטוצין. הזנה למוזיקה, שמה זה בעונג, אז היא גם מפרישה, גורמת לנו להפרישת אוקסיטוצין. היא גורמת לכן מוזיקה המחברת וקשורה לתקסים ולחגים ולחברותה. אנחנו שרים ומנגנים כשאנחנו ביחד. אז זה אוקסיטוצין, מפרש מיותר את המוח, ובעצם גורם לנו לבונדינג, לתחושה הזאת של קרבה. כן, בגלל זה הוא מחבר בין האם לתינוק בזמן ההנקה. כן, לדעה. קודם כל בלדעה, זה כל הלדעה, אנחנו נוצרים מאוקסיטוצין, חיים אוקסיטוצין, נפגעים מאוקסיטוצין. מה זאת אומרת נוצרים מאוקסיטוצין? בגלל הלדה, התינוק נולד… התינוק, כשאימא לא מצליחה לייצר לו, לספק לו יותר מ-20% מהמזון, ברחם, הוא מתחיל להפריש אוקסיטוצין, שהוא גם הורמון סטרס. וואו. שיעזרו לי, כשמישהו יעזור לי, אז זה מגיע למוח של אימא, והיא מתחילה להזרים לו, להזרים לדם רמות של אוקסיטוצין, מתחיל להיות מופרש מיותר את המוח, הולך לרחם, זה הורמון שפועל בסוף על עברי הרביעה, ומקבץ את הרחם, זה הצירים. פיטוצין, הורמון הזרוז שנותנים, זה אוקסיטוצין בעצם. אז הוא בעצם מייצר, ממש מוציא אותנו מהרחם אל תוך האהבה, זאת אומרת, אל תוך הקשר החזק הזה, שהוא בעצם גורם לאימא שלנו, עכשיו המוח שלה משתנה, המוח של אישה משתנה במהלך הלידה וההיריון, יותר נוירונים של אוקסיטוצין, ממש יש רעי ארגון במוח של האימא, להיות מכונת טיפול ואהבה. זה ממש כלי אבולוציוני כדי שהאימא תטפל בצאצאים העדינים שלה. שהיא תראה בו רק את הטוב, שאחר כך גם זה יקרה לנו עם בני זוג, רואים רק את הטוב, לא רואים את הרע, זה אופוריה, תחושת אופוריה. אז איך מסבירים דיכאון אחרי לידה? היעדר של אוקסיטוצין? זהו, מה שקורה בטראומה, מאוד טראומה חזקה, זאת אומרת, כל אישה בסף הכאב שלה, כמובן, זה מאוד חוויה סובייקטיבית, וגם המצב הקודם שלה. אז 13% מהנשים חוות, אימא שלי חוותה דיכאון אחרי לידה, אז בעצם רמת הקורטיזול, הסטרס, היא כל כך גבוהה, זאת אומרת, החוויה היא בעצם מערערת לך את כל תפיסת המציאות שלך, החוויה של הלידה, ואז בעצם המנגנון של הפרשת האוקסיטוצין התקינה משתבש, ויש לה קושי בעצם. זאת אומרת, בגלל הטראומה, זה בעצם טראומה, גוף מוצף בקורטיזול, זה קורה בכלל בפוסט טראומה, אנשים בפוסט טראומה נכנסים לתוך עצמה, מסתגרים, לא מדברים, חווים מסיעותי לילה, וזה כאילו המוח ממש ככה מעבד את זה. ורמת האוקסיטוצין שלהם נמוכה בעצם? כן, היא לא עולה כמו שהיא אמורה לה לעשות, זאת אומרת, היא לא מרגישה את ה… כל אישה חווה דיחדוך, זאת אומרת, זה בלוז של הרעיון זה נקרא, אבל עקרון החלידה זה באמת רמת טראומה מורכבת, שזה בעצם פוסט טראומה, אישה נמצאת בפוסט טראומה. הדרך למנוע את זה, זה כמובן לתת לה הרבה אוקסיטוצין, זאת אומרת, להוריד לה את רמת החרדה ואת הלחץ. אפשר לקבל אוקסיטוצין מסונתז? אז זהו, נותנים את זה היום, אני יודעת, לעלומי קרב ומשאף. מעניין. בעיקרון, משאף אוקסיטוצין היום משמש בנשאים קליניים לאלם קרב, לפוסט טראומה בעצם, וגם לאוטיזם. כן, חלק מהספקטרום האוטיסטי בעצם. מעניין. מחוסר באוקסיטוצין. יש עוד ויכוחים עד כמה זה עובד, כי שוב, זה מבחוץ, וזה לא הרמות של המוח, וכל מוח הוא אחר. זה עולם שלם, העולם של האוקסיטוצין, אבל זה בהחלט מרתק. אז באמת, במהלך האינטראקציה הזוגית, זה אותו הורמון. במהלך האורגזמה, זה רמה מאוד גבוהה, לא כמו לדעה, אבל מגיע לרמה, זה בעצם מייצר את התקפצות של צינור הזרע אצל הגבר, ואצל האישה, בעצם את השפיכה, ואצל האישה, בעצם את התקפצויות של הדגדגן, ושל צוואר הרחם, בעצם, הנרטיק. כל התעלה שם מתכווצת בזמן והמטרה היא מה? לייצר חיבור בין בני הזוג? עכשיו, ברמת העברים, זה ברמת לייצר את התינוק, לאפשר לרחם לקבל ולזרע לצאת. ברמת התחושה, כל אורגזמה, בעצם זה הפרשה מטורפת של אוקסיטוצין, דופמין וסורוטונין. הרמות הכי גבוהות, זאת אומרת, אם רוצים להבין בני אדם, באמת צריך להבין את זה. מתי אנחנו מקבלים הכי הרבה דופמין? אז זה רק סקס. כן, ואז בעצם מה שקורה במוח, יש צימוד בין הבן אדם הזה שעושה לי טוב, לעונג. הבן אדם הזה גרם לי עונג, דופמין, אוקסיטוצין, נהיה חיבור. זה עדיין לא אהבה, זה התחלה של בעצם, אני רוצה עוד מזה, אני רוצה לראות אותו, אני רוצה לחוות את זה, טוב לי, זה טוב לי, אז אני אחפש את זה שוב. ככל שאנחנו מתקרבים ועושים דברים ביחד ומחייכים, וצוחקים והולכים לשמוע מוזיקה ומספרים את מה שעובר עלינו, בעיקר שם זה קורה, אמפתיה, שמישהו יושב ומקשיב לי, אז אני אתחלה להיקשר יותר ויותר. זאת אומרת, ככל שהיווצר יותר אוקסיטוצין, הקשר הזה התפתח. וכן אני אומרת תמיד, אין אהבה ממבט ראשון, אין דבר כזה. אוקסיטוצין חייב להיות, לעבוד. הוא עובד בלילה גם. זאת אומרת, ביום חוויתי, יצאנו, בילינו, נהננו, סיפרתי את כל מה שעבר על האיש, אורגזמות מטורפות, או בעצם המגע אפילו מספיק. בלילה אני הולכת לישון, בום בום בום, המוח מתחיל לקודד. האיש הזה עושה לך טוב, האיש הזה עושה לך טוב. בבוקר אני כבר מתה לפגוש אותו, או לקבל הודעה, ואז מתחיל לקרות לנו תהליך בעצם ההתאהבות בבן אדם הזה, שכמו ההתאהבות של האימא בילדים, וגם האבא במהלך שהוא מטפל והכל, עולה לו רמת האוקסיטוצין כמובן, אז רואים פתאום את הבן זוג הזה ככל מה שחיפשתי בחיים. זאת אומרת, בתחילת תחושת האופוריה. ובגלל זה אומרים גם בליינדד ביילאב בהתחלה, כי לא רואים את המגרעות שבו. כן, וזה היתרון של אוקסיטוצין, אז בגלל זה אי אפשר להתאהב ממבט ראשון. פירומונים עובדים ממבט ראשון. יש כאילו משיכה, שהיא גם מאוד חשובה, זאת אומרת, אם לא תהיה משיכה, אז לא יהיה אורגזמה, נכון? כאילו, יכול להיות מגע, יכול להיות זה, אבל לא יהיה… ואם חלילה יופרש קורטיזול, זאת אומרת, לא עושה לי טוב. כן, אני נמצאת עם הבן אדם, אבל ההפך מתוב, נהיה לי לא טוב, אז זה ממש ייגמר מהר מאוד אחרי שני דייטים. כן. אז בגלל זה אני אומרת, זה לוקח זמן, ואז הבן אדם, שאולי בהתחלה, או האישה או הגבר, שלא היו נראים לי מושכים. ומה אני עושה איתו? ולא, וכן. אחרי ההיכרות, ואחרי הפרשת אוקסיטוצין, עושים לזה עוד פתאום, אני אראה את זה אחרת. וזה באמת חוויה שאנחנו חווים אותה. אומרים שהתעבוד נמשכת משהו כמו חצי שנה? בסכימה עם זה? מבחינת המדע זה שש שעות עד שנתיים. שש שעות? כן. כנראה זה אנשים אפרת קשב אולי מאוד גבוהה, או רצון לרגושים מאוד גבוהה. יש 20% מהאוכלוסייה עם רצפטור לדופמין שהוא מחפש יותר וריאנט שלא סווה, מה שנקרא. כאילו הוא כל הזמן חפשים. שהוא באי שקט כזה. הוא באי שקט, כן. אז נגיד הם ילכו לספורט אקסטרים, ויחליפו עבודה לפעמים. אבל זה אנשים מאוד יצירתיים מצד שני. או שמתמכרו. למין למשל? פורנו? נכון. כי זה כל הזמן סף ריגוש. בעצם הם רוצים לשמור אותו, למלא את הסף ריגוש, סף ריגוש נמוך. אז מתי זה הופך, ההתעבוד הזאת, הקוקטל הורמוני המדהים הזה הופך לעבר? אז זהו. אז רק אחרי שלב ההתעבוד אפשר באמת לבחון את הקשר. אז שזה באמת בין חצי שנה לשנה, גם אנחנו רואים את זה הולך ויורד. כנראה שבגלל הפרעת קשב של האוכלוסייה, אולי בגלל גם עולם הדיגיטלי יצר לנו הפרעת קשב. היית אומרת שנגיד אומרים על נשים נשים שרק ילדו, לא להיות כל הזמן בטלפון, כי זה מוריד את הפרשת האוקסיטוצין. כי זה מייצר סוכח. כן, זה מייצר קורטיזול. כל הודעה בטלפון, כמו שאנחנו מסתכלים על הטלפון, יש איזה סטרס, כי יש טיפייה. וגם מסתכלים על זה במקום להסתכל על התינוק, ואז פחות מייצרים את עוד הקשר. בדיוק, כן, פחות קשר עין. האוקסיטוצין מופרש מאוד חזק ברמה מאוד גבוהה בקשר עין, אז באמת יש היום ירידה בקשר עין של הורים וילדים בכלל. ירידה באמפתיה, כי אמפתיה הבסיס שלה הוא הקשבה. לקשבה והסתכלות בעיניים בצורה מרוכזת. כל מה שאנחנו מאבדים בתרבות הדיגיטל. בדיוק, אחרי 40 מילים הקשב יורד היום. אז זה נורא קשה לייצר אמפתיה, ולכן אנחנו כזה כל הזמן מחפשים דברים שירגשו אותנו. אז אני אומרת, אז השלב ההתאהבות באמת תלוי בבני אדם, אבל באמת חצי שנה עד שנה זה הנפוץ. ואז אפשר לבחון באמת מה קורה אחרי. זאת אומרת, מה קורה אחרי שהגירוי הזה, שנקרא הוב שלי, הפך למוכר. אחרי חצי שנה, שנה, הוא מוכר. זאת אומרת, המגע לא יעשי, הוא יעשה את מה שהוא עשה בפעם הראשונה. זה הביולוגיה. יש סבילות. המטרה מאחורי המנגנון, זה לגרום לנו לחפש, לפזר גנים, לבגוד. בגידה זה אדפטציה מטורפת. גם לשים? בוודאי. למה בוודאי? כי אומרים שגבר אמור להרביע את זה, את זרעו בכל מקום, אבל מה האישה? 30% מהביצים בכן של יונים, לא של הזכר שדוגר. מה את אומרת? הנקבה, גם יש לה אינטרס, לא לשים, את כל הביצים בשר אחד. את הולכת להשקיע הרבה מאוד בצאצאים האלה. חבל שתבזבזי את הכל. אולי בחרת לא נכון, ואולי יש איזו מחלה שתארוג לך את כל הילדים. חבל. מחלה גדלת אחת, אז שיהיה מישהו אחר. כשיהיה לך לפחות ספינה אחת, כי היצורים בטבע לא חיים הרבה. הם חיים מעט מאוד אחרי הרביעה. והרביעה זה שם המשחק. אז אני אהיה הצלחה אבולוציונית לצורך העניין אם אני אביא ארבעה ילדים אחד. ולכן הריגוש והתרושה… אני מכירה אגב כאלה שעשו את זה. ולכן הריגוש שלנו, על זה יש אצלנו בני אדם כמובן תרבות וחינוך ומה יגידו עליי, אז זה שם כבר נבנה. אבל אם אנחנו מסתכלים על האבולוציה, הביולוגיה, מחוותת אותנו כמובן להרגיש ריגוש גבוה יותר לחדש. ואז המבחן של האהבה. זאת אומרת, מה קורה אחרי שההורמונים כבר לא משחקים את התפקיד שהם שיחקו? כשהם יורדים לרמה בעצם הרגילה שלהם? כן. ואז זאת אומרת, רמה רגילה לאדם שאוהבים אותו. זאת אומרת, זה כבר פחות ניצוצות באוויר. זאת אומרת, פחות רמות מטורפות של דופמין ושל טסטוסטרון. טסטוסטרון מייצר את הדחף המיני. זאת אומרת, אני כבר לא אחרי עשרים שנה חושבת כל היום מתי נגיע למיטה. זה כבר לא… עכשיו פה המבחן האמיתי. כי באופן עקרוני אנחנו מפרשים אהבה, קשר אהבה נכון מה שראינו בסרטים או מה שקורה לנו בהתחלה. כי אנחנו אמורים גם אחרי עשרים שנה לחשוב כל היום מתי נהיה ביחד. ואז מתחיל להיווצר איזשהו דיסוננס כזה. רגע, אז אולי אני לא אוהבת. אז אולי אני כן אוהבת. אז מה קורה לנו? כל הבלבול הרגשי הזה. כן. מה קורה אם אני בעצם לא מתרגשת מהגירוי הזה כמו פעם אז אולי הוא לא טוב בשבילי. אולי הוא לא הבן אדם בשבילי. וזה פה אנחנו נכנסים בעצם למעגל עם עצמנו לפעמים שבעצם אני חושבת שהחוסר הבנה של הביולוגיה שלנו מפריע לנו כאן. כי יש לנו איזושהי ציפייה שכל החיים יהיה איזשהו סף ריגוש גבוה. כי אני אוהבת אותו. אבל אני אוהבת. ואני אגיד שאני אוהבת. כאילו אני מרגישה את האהבה. אבל משהו קורה בהקשר המיני. עכשיו בהקשר המיני אפשר לשקר. רגע, אבל איזה הורמונים עובדים בזמן שאנחנו פשוט שזאת אהבה לטווח הארוך? איזה הורמונים? זה עדיין אוקסיטוצין. אבל ההורמוני המין גם, זאת אומרת, הטסטוסטרון, בוא נאמר, הדחף המיני הוא טיפה יורד. זאת אומרת, למשל האפקט הזה שאני מדברת עליו שגורם לירידה בריגוש זה נקרא אפקט קוליץ’ בשפה הפופולרית. קוליץ’ היה נשיא ארצות הברית. קראו על זה על איזשהו סיפור עליו. אבל לא משנה איך זה פרטוחק. אבל בעיקרון האפקט הזה קורה אצל כל היונקים כמעט. יותר חזק אצל שכרים בטבע. ופחות אצל נקבות. זה כאילו אפקט הבגידות אם תרצי. שבעצם כשמציגים לזכר את אותה נקבה היא מתייחמת נגיד אצל אכברים כל ארבע ימים. אז כל ארבע ימים מכניסים לכלו ומודדים כמה זמן לוקח לו לגמור. לאכבר? לאכבר, כן. כמה זמן הוא מגיע לשפיכה, לפורקן. אז בהתחלה זה ייקח לו 2-3 דקות, שזה נורמלי לאכבר.

5 דקות, בפעם השלישית עם אותה נקבה זה עולה ל-8 דקות, בפעם הרביעית זה כבר רבע שעה. כי לא מרגשת אותו יותר. אז מה זה לא מרגשת? מה היא עשתה? מה היא יצאה לאיזה קורס? מה היא עריתה והיא אחברה? היא אותה אחברה. ובאמת בפעם השמינית הוא אפילו לא מתקרב אליה. ממש איבד עניין. ואם עכשיו עושים את אותו ניסוי, רק כל ארבע ימים מישהי אחרת, אז הוא נשאר על 2-3 דקות וממשיך עד אפיסת כוחות ומוות כל עוד מביאים לו נקבות. זה האפקט. וואו! עכשיו, אז באמת לא הוא השם לא יהיה אף אחד לא השם. המוח באמת מקבל יותר דופמין על החדש. זה אפקט קוליץ’. אז כשאנחנו חושבים שאנחנו משתעממים עם בני הזוג שלנו, כי כבר הם לא מרגשים אותנו יותר, אז בעצם פשוט… זה לא נכון. בדיוק, זה לא נכון. פשוט אנחנו חווים את אפקט קוליץ’. עכשיו, כשמסרסים את הזכר, האפקט נעלם. הוא הולך לאותה אחת כל הזמן. הוא נהיה מונוגמי? בדיוק, הוא נהיה מונוגמי. זאת אומרת, הטסטוסטרון… מה זה לסרס, זה להוציא את השכים, השכים זה טסטרוסטרון. עכשיו, כשעושים את אותו ניסוי עם נקיבה, מה זה אותו ניסוי? זה קצת אחר. זאת אומרת, צמים אותה בכלוב, מציגים לה זכר אחד, היא בטולה, וההנחה היא שאחרי הפעם הראשונה, היא רק יכולה לגשת לכלובים של הסחרים. אחרי הפעם הראשונה, היא תיקשר אליו ותחזור אליו כשהיא מיוחמת, כי היא נקשרה ואוקסיטוצין וכל זה במוח. ובמקביל, מצד שמאל, בכלוב משמאל, כל כמה ימים בשר תרי מחליפים לה ובודקים מה הגברת מעדיפה, למי היא הולכת יותר. אז היא באמת חוזרת לאותו זכר, היא באמת נקשרה באיזושהי צורה, אבל מדי פעם היא גם בודקת מה קורה בכלוב, מה חדש בכלוב שלה, זאת אומרת, שוב, לפזר סיכונים. אם הגיעו חתיכים, אחברים חתיכים. לפזר סיכונים. אז באמת זה קיים אצל נקבות, כי גם לנו יש טסטוסטרון כמובן. אז אני אומרת, אז כשאנחנו חווים את אפקט קוליג’ אהבה לא נגמרה. מה שהשתנה, מה שבעצם אנחנו חווים, זה בעצם את אותו אפקט של ירידה בריגוש, כי אנחנו יצורים עתירי טסטוסטרון, ועוד מאוד מיניים, ואנחנו גם עושים… אבל גם זה משתנה במהלך החיים, למשל, בגיל העמידה, אני יודעת שיש ירידה ברמות הטסטוסטרון. נכון. אצל נשים זה ממש ירידה דרסטית, זאת אומרת, אחרי גיל הרביעה, ואצל גברים זה ירידה יותר מתונה, אבל מעל גיל 55 יש לגבר 20% מהטסטוסטרון שהיה, לא כשהוא היה נער, ויש עלייה באוקסיטוצין אצל גברים מבוגרים. זאת אומרת, לפעמים הם מרגישים באמת שהם קצת יותר טוב, כיף להם עם הנכדים, וכאילו, הם מרגישים איזה שינוי, מהגבר הצעיר לגבר המבוגר. זה מעניין לשמוע, גברים מדברים על זה. אבל זה באמת, זה ירידה בטסטוסטרון ועלייה באוקסיטוצין. נשים מתבגרות חוות באמת הירידה באסטרוגן בטסטוסטרון, וגם ירידה באוקסיטוצין, זאת אומרת, גם לה קצת נמאס לטפל בכולם, ולהיות אחראית על כל העולם. זה מעניין. אבל באמת יש שינוי בחשקים המיניים כשאנחנו מתבגרים,

ולכן שם באמת האוקסיטוצין חשוב מאוד. זאת אומרת, האם נוצרה שם חברות טובה, האם הבן זוג זה חבר, זאת אומרת, לא חייב להיות החבר הכי טוב, יש לי מלא חברים וחברות, ואני מקבל את הצרכים, זה לא הגיוני לקבל את כל הצרכים שלנו מבן אדם אחד. שהוא יהיה גם מצליח. שאומרים היום פוליאמורים ואנשים שהם לא מונוגמיים, כך הם מצדיקים את הבחירה הזוגית שלהם, אומרים, אני לא רוצה לשים את כל הביצים בשל אחד, בגלל שאף פעם, באף קונסטלציה, בן זוג אחד לא יוכל לספק לי הכל. אז אני חושבת, אני בעצם, זאת אומרת, עוד פעם, כל אחד ומה שטוב, לא ולא, אבל אני אומרת, זה בדיוק השאלה האם האדם הוא יצור מונוגמי, כי מצד אחד, באמת פוליגמיה הייתה, זאת אומרת, פוליגמיה זה האסטרטגיה היציבה בטבע. היא טובה לסחרים והיא טובה לנקבות. פוליגמיה זה מספר… זכר אחד עם כמה נקבות. כמה בני זוג. זה לא, זה זכר אחד עם כמה נקבות. זה מה שקורה בטבע. כן. לא יכול להיות מצב אחר? זה 95% מהיצבורים בטבע, בוודאי עונקים, העונקים. הציפורים רובם הם מונוגמים, אבל גם סדרתיים, זאת אומרת, לא כל החיים עם אותו זכר, או נקבה, כאילו עם אותו בן זוג. אה, כל פעם מישהו אחר, אבל לכמה שנים? עד שהגוזלים עוזבים את ה… כן, מה שנקרא, פר פרויקט. מאמין? כן, רק בשביל הילדים, נשארים בשביל הילדים, והם מחפשים פרטנר אחר. זה יותר מתאים גם לבני אדם, שהיום ידוע של אין לה רק בן זוג אחד, אז אנחנו מחליפים כמה בני זוג וכמה… אנחנו סדרתיים כרגע. כרגע אנחנו ממש לא מונוגמים עם מה שנקרא גנטים, זאת אומרת, שזה hard-wired לכל החיים, שכל החיים נשארים ביחד. יש 12 יצורים כאלה בכל עולם חי, שהם כל החיים ביחד, וכל יום אני עוקפת אחריהם, אני גם מגלה שמצאו שהם מתגרשים, ואלה בוגדים, וכאילו… אה, אפילו ה-12 הם לא… אפילו ה-12 האלה, זה אלבטרוס ונשר אחד, ו… פינגוינים גם? לא, פינגוינים מאוד סדרתיים, הם לא כל החיים ביחד, אבל ברבור לבן… אבל הם כן מונוגמים. ברבור שחור? ברבור לבן. הם מונוגמים, סדרתיים. אז אני אומרת, אז השאלה באמת גם שבאמת היא שאלה מדעית ועדיין אין לה פתרון חד משמעי האם האדם הוא מונוגמי סדרתי או פוליגמי כי הרוב היונקים באמת הסחרים מתחרים והאלפה לוקח את הכל זאת אומרת זה שהוכיח את עצמו וזה שיש לו אחר בית טסטוסטרון בעצם כי הוא ניצח את כולם מה שנקרא והנקיבות הולכות איתו זה לא שהוא מכריח אותן כשהוא מפסיד הן עוזבות אותו והולכות עם המנצח החדש באזורו בדיוק הן רוצות את הגנים הטובים ביותר צ’יטות וחתוליות לא מביצות בטבע אם הן לא רואות תחרות ריצה בין הסחרים וואו, מגניב ולכן הן לא מתרבות בשווי זאת אומרת, אני רוצה את הכי טוב גם ככה הן עושות הכל הן מגדלות, הן מטפלות, הן מטפחות הן רוצות גנים טובים אז אני אומרת, אז השאלה מיהו האדם היא שאלה מאוד מרתקת כי פוליגמיה קיימת ערב, באפריקה ועדיין כאילו הכל היסטורי שלנו יש פוליגמיה טוב, היא פוליגמיה גם פטריאחלית, זאת אומרת הגברים מכריחים את הנשים זאת אומרת, לא שאלו את האישה לדעתה נכון, בוא נאמר ואז מסתכלים בחברה מטריאחלית זאת אומרת, מה קורה שנשים מנהלות את העניינים אז יש חברה אחת כזאת בצפון סין, שבט עמוסו הן נקראות ושם היינו אולי מצפים כל אחת יש לה בבית קשור הגבר שלה בשלשלאות אסור לו להתקרב לאף אחת אז ממש לא, אין להן בשפה את המילה אבא בעל או נישואים זה לא קיים בשפה שלהן בכלל אין להן את המושגים האלה ואישה יכול להיות לה אחד, יכול להיות לה שניים אף אחד לא שואל אותה בכלל היא מקבלת חדר האבא ביולוגי לא משחק תפקיד האחים והאחיות עוזרים לה לגדל הם חיים בשבט, נכון שכולם מגדלים יחד את הילדים לא, יש משפחות גרעיניות אבל הסבתא היא המטריאח בעצם הסבתא מנהלת את העניינים ירושה עוברת מסבתא לבת לנכדה ו ובשפה כאילו הגברים כזה לשעשוע זאת אומרת לשעשוע ולפרנסה של בית האם הם חיים עם אמא ותורמים זרע אז שנמאס לה מאותו גבר לצורך העניין במסורת היום זה כבר לא, היום החברה הזאת מאוד השתנתה אבל המערב הגיע גם לשם אז הם היו תולות דגל אדום במרפסת והגברים היו יודעים הגבר היה יודע שהגיע זמנו ללכת, אין צריכת יחסנו לאן וגברים אחרים יודעים שהיא פנויה בכפר אז ככה זה, אז את רואה זאת אומרת אנחנו רואים את אפקט קוליס זאת אומרת גם כשהנקבות מחליטות אז זה מחליטות שכרגע זה טוב לי אבל אולי מחר זה לא טוב לי ויש מישהו יותר אז זה באמת שאלה מי הוא האדם וזה עוד פעם ממש ממש תלוי תרבות וחינוך ואנחנו כל כך גדלים לתוך התנאיות וחיים את התנאיות אז אנחנו באמת יצור מסובך באופן טרגי כל הזמן הטוענים למונוגמיה לכך שהאדם הוא מונוגמי אומרים חבר’ה המונוגמיה תלויה בצאצה שהצאצה זקוק להגנה של שני ההורים ולהרבה משאבים אצל הציפורים, אבא מאכיל אמא מביאה, מישהו צריך לעוף להביא אוכל אז צריך לשמור עלה אז באמת התפתחה מונוגמיה ואצלנו גם התינוק נולד חסר עונים מה שנקרא עד גיל שלושים יושב בבית צריך הרבה משאבים והרבה אז יש יתרון למונוגמיה אז יש יתרון למונוגמיה ואנחנו באמת רואים את זה שרוב האנשים שנשאלים למה אתם ביחד יש רכיב מאוד חזק לזה שהילדים לנכדים, לרצון הזה ובאמת במבחן המציאות אנחנו רואים את זה שילדים להורים גרושים באמת יש ירידה ברמת החיים שלהם מכיוון שעכשיו שני ההורים יש להם זוגיות חדשה יש להם צורך בשני בתים זה משפיע אז באמת מונוגמיה עדיין בעולם כמו שהוא בנוי כיום מבחינת המבנים הכלכליים והחברתיים כל עוד הם מאושרים אבל כי אם הם חיים במרמור ולא נעים להם אחד מהשני והם לא סובלים אני לא בטוחה שלילדים זה אכפת זאת אומרת מבחינת האוטום תלוי על מה אנחנו מסתכלים הילד בסופו של דבר אנחנו יצורים אנוכיים זאת אומרת אנחנו רואים את זה אחי אנחנו צעירים אבל אנחנו כל החיים יצורים אנוכיים מבחינת הוא רוצה למקסם את הפוטנציאל והיכולת שלו וכששני ההורים דואגים רק לו יש פה הרבה יותר יתרון מאשר עכשיו יש להם ילדים נוספים אז אני רוצה את כל המשאבים לעצמי לכן יש מריבות בין אחים זה הדבר הביולוגי הכי טבעי בטבע הדבר הראשון שגוזלים עושים כשהם יוצאים מהביצה זה להתחיל לתקוף אחד השני ולנסות לסלק אחד השני מהכן אני רוצה את הכל לעצמי אז זה השאלה בעצם על האדם עכשיו מבחינת החיוותים הביולוגיים אנחנו רואים שיש לנו את אפקט קוליץ’ כאילו אנחנו כן יורד לנו הריגוש מאותו פרטנר ועולה הריגוש ותהיה בנו מציאה להחליף אותו או לפגוד או לנסות לגוון התופעה הכי נפוצה בבני אדם והכי לא מדוברת זה בגידות הכי נפוצה זה סוג של אדפטציה כי אני רוצה לשמר את הכן אני רוצה לדאוג לילדים אני רוצה לשמר את החברות אבל הגנים דוחפים לגיוון ובגלל זה היום יש המון פתרונות אלטרנטיביים כאלה שמאפשרים להשמור על התא הזוגי ועדיין לפתוח אותו לצורכים מיניים למשל אז אני מאוד מאמינה בלדבר כאילו אני חושבת שהשני דברים שאנש זוגות לא מדברים עליהם ולא עושים איזה שהם הסכמים או חזון לגבי זה זה מין וכסף זה שני נושאים מאוד מאוד מאוד אני חושבת מין יותר אפילו עומד בבסיס היחסים הזוגיים ואנחנו יכולים לצייר את תחנות התחנות ולחיים ולדעת איפה יהיו הבעיות זאת אומרת בוא נגיד שלוש שנים אחרי הילד הראשון אוניברסלית רוב הזוגות חווים משברים מאוד גדולים אז אנחנו נדבר על זה מה נעשה בשלוש שנים אחרי הילד הראשון ולפעמים מיד אחרי הילד הראשון זאת אומרת ילד מערער את היציבות המינית והנפשית של העומדים יש לי פעם המון קנאה של הבן זוג של עכשיו כל האהבה המתרכזת כל האוקסיטוצין יצור הזה היא משתנה לו מול העיניים האישה והיא באמת משתנה היא לא ידעה, היא אפילו לא מבינה מה… אני מסתכלת על עצמי, לפעמים אני מסתכלת על המחקר הזה של איך המוח משתנה אחרי הלידה והרעיון אצל החברות, וגם אצל בני אדם, יש אלגוריתם בסטנפורט, שיודע לזהות מוח של אישה שעברה הרעיון או לא עברה הרעיון. כן, זה שינויים מטורפים. הכל בסריקות אפמראי, מה שנקרא ברנטגן מוח כזה? כן, שעוקבים ממש כל כאילו, עושים סרטון של איך המוח… זה רי ארגון מטורף, זה הפעם היחידה שחווינו דבר כזה, זה היה בגיל ההתבגרות. אז זה עוד גיל התבגרות כזה של המוח, ובאמת היא משתנה מול העיניים, לעצמה גם, לטובת הצאצה. זאת אומרת, זהו, אנחנו פה בשביל הדבר הזה עכשיו, בשביל הצאצה הזה, שמצריך באמת הרבה מאוד משאבים, אז זה בעל חשבון. הדחף המיני יורד פלאים, שיש ילדים קטנים. עכשיו זה הגיוני, אני אספר לך עכשיו על אורנג, גוטנג, שחיה מאוד דומה לנו, חמודה לגמרי. הם יצורים סוליסטים, זאת אומרת, הנקיבות נורא רוצות זכרים משובחים, זאת אומרת, יש להם שני מופעים של זכר גדול, עם מלא טסטוסטרון, וזכרים שהם בגודל של הנקיבה. הנקיבות ממש לא רוצות את הקטנים, רק הולכות אחרי הגדולים, לכן הוא זכה לשם הרייפ-אייפ, כי הקטנים עונסים את הנקיבות, כי אף אחד לא מסתכלת עליהם. כי הם לא מקבלים מין ברצון. כן, אף אחד לא מסתכלת עליהם, אז הוא זכה לשם הרייפ-אייפ. לא משנה, היא מוצאת את הגדול והיפה שלה, כל הפנים שלו כזה מנופחות מטסטוסטרון, כזה היא אוהבת, הולכת איתו לשלושה ימים ירח דבש, מתעברת, ומאבדת עניין, כי היא נכנסה לרעיון עכשיו, כי לא צריכה אותו, זהו, הסייט שלו, ומישהי כבר אחרת היא לכיתו לירח דבש, הם לא חיים בלהקות, והיא עכשיו לבד תגדל את הצאצה שלה, עד גיל מאוד מבוגר, כמעט כמונו, כאילו גיל 14, זאת אומרת, אנחנו יותר מ-14, אבל זה מאוד מיוחד בעולם החי, ו-14 שנה אין לה דחף מיני. כל זמן שהיא… סליחה, עד גיל 8, סליחה, גיל 8 היא עוזבת הבית, והשכר עוזב אחרי הנקיב, זאת אומרת, הבן עוזב אחרי הבת. כל זמן שהיא מטפלת בילד, אין לה שום דחף? אין לה שום דחף. איך שהוא עוזב, היא עולה לה, ממש כאילו היא מתחילה לבייץ, המנופח בשטח, כאילו, ועוד שלושה ימים ירח דבש. בקיצור, בזמן הריון וטיפול בצאצאים, ואחרי הלידה, ולפעמים זה יכול להיות למשך כמה שנים, אם יש עוד ילד בבית, מופרש הרבה פרולקטין, זה הורמון שיוצר את החלב, אבל הוא מופרש בלי קשר לחלב, בהנקה הוא מופרש לייצר את החלב, אבל הוא מיוצר כשאנחנו מטפלים. והתפקיד שלו בעצם באמת לגרום לנו לתחושה הזאת שאני צריכה להגן על היצור הזה, ולחשוב אפילו מה שהוא חושב לפני שהוא חושב שהוא צריך. האמפתיה כזאת לילדים. וזה בעצם מדכא דחף מיני. פרולקטין בעצם מופרש, גם בזמן, מיד אחרי הארוגזמה, זה גורם להשייה שגבר לא גומר מיד, לוקח כזה 20 דקות, עד שהמנגנון השייה הזה זה פרולקטין. זאת אומרת, זה באמת הורמון הורס חיי מין. עכשיו, אני אומרת, אם לדבר, ואפילו קצת תהיה לו יותר הבנה על ה… אוקיי, אני עכשיו, אני עכשיו פרולקטין, כאילו, אני עכשיו עם פרולקטין, וגם האבא המטפל, מפריש פרולקטין ואוקסיטוצין וזה. אז באמת, מנהלים את חיי המין, לא נותנים להם להתנהל, כי אם ניתן להורמונים לנהל אותנו, הסיכוי שאם הסטרס, עייפות, חוסר שינה, הילדים שכל היום דורשים, זה שההונה המצחית של נשים לוקח לה הרבה זמן לחבות בזמן הפעילות המינית, וזה אזור שחשוב להפסיק את השיפוט, והביקורת העצמית והמחשבות. אצל גבר, זה יורד כשהוא עומד לו, בעצם, כאילו, הרבה יותר מהר. שוב, זה באמת מנגונים של המוח. אז הסיכוי שאם כל הצורה שבאה עכשיו, הגוף שלי, הפיזיולוגיה שלי, יתחשק לי עכשיו ממש, רק באמת להיכנס למיטה וזה, הוא לא גבוה. אבל אם אני אחכה שזה יבוא, אולי זה לא יבוא. זאת אומרת, עוד פעם, כל אישה שונה, ואני אדבר רק על עצמי, ועל החוויות שלי, אני באמת זוכרת שאחרי, עם הילדים, זה הדבר האחרון שעניין אותי. אה, יחסי מין. ממש. היה לי ירידה, ואני אדם מיני באופן טבעי, וממש, חוויתי, פשוט הייתי גם בסטרס מאוד גדול, גם העבודה, וכל החיים השתמשו לי כזה. אבל בתור ביולוגית, הייתה לך מודעות באותו הרגע, להבין איזה הורמונים משתחררים לך במוח? אפילו לא. עדיין לא. זאת אומרת, יצאתי למסע דווקא מתוך זה. זאת אומרת, עדיין לא הייתה לי,

תחומים אחרים לגמרי, אבל, ואז באמת יצאתי למסע הזה, של להבין יותר, יותר, יותר, להבין את ההורמונים, את הגנים, את הנוירונים, ואז אני בעצם אומרת, זאת אומרת, כל עוד אנחנו נותנים למוח הרגשי, הלימבי, לנהל לנו את החיים, אז באמת אנחנו, נמצא את עצמנו, תוך שנה, פחות מדברים, מתרחקים, כי, לא בגלל שהמין הוא כל כך, הוא כן חשוב, במהלך החיים הזוגים, הוא מאוד חשוב, כמובן, אבל מה שקורה הרבה פעמים, זה תסכול, ותחושה של תחייה, ותחושה שלפעמים, יש פעמים, לא בא לך כזה, להתחיל משהו, בא לחיבוק, אבל החיבוק, עלול להוביל עכשיו לסשן, ואין לי כוח, אני לא מרגישה שאני שם, ואז אני גם לא מחבקת, אוקיי? זאת אומרת, כדי שחלילה לא יעלה איזו מחשבה, כי אוקסיטוצין מופרש, אוקסיטוצין ישר, יגרום לעברי המין להתעורר. אז, אז מה את מייעצת בעצם לעשות? אז אני אומרת, קודם כל גם, להכיר את עצמי יותר, זאת אומרת, אני חושבת שאנחנו יודעים, להנהג את עצמנו הכי טוב, זאת אומרת, אני אומרת, לא בעניין של, את יודעת, לא בקטע של, בוא נהנה את עצמנו בזוגיות, אלא, הכוונה היא להכיר את עצמנו יותר טוב, כי מין זה משהו שלא דיברו עלינו, אפילו הודדו אותנו, לא, לא לגעת בעצמנו, ולא זה, וזה לא זה, אז אני חושבת שאנחנו, מה שאנחנו יכולים לעשות טוב, זה את הדור הבא, לחנך להרבה יותר פתיחות, ולדבר על זה, ובאמת, קודם כל, אם אני אתחבר להאוגנים שלי, ולהנהג את עצמי, ולהביא את עצמי, זאת אומרת, לשים את זה, זה חשוב, חיי המין הם חשובים, הם חשובים, בשביל הקרבה, בשביל האוקסיטוצין, בשביל לייצר את החום הזה, אנחנו בסופו של דבר יצור, שלא נקשר דרך דיבורים, נקשר דרך הגוף, דרך המגע, זה גם צורה תקשורת,

וגבר ואישה כאחד, רוצים להרגיש מושכים, אנחנו כל החיים רוצים להרגיש אהובים, ומושכים, ומיניים, אבל לפעמים אני אחרי לרעיון, ולא כך אוהבת את עצמי, לא כך אוהבת הגוף שלי לפעמים, ולא כך בא לי כאילו, וזה רגע, שנייה להיות במודע, ולא לתת לזה לנהל אותי, כי אם אני אתן לזה, לא נתן לי חודשים, אני יכולה, כי אנחנו יכולים לחיות גם בלי, גם אם יש לי עכשיו, פתאום את הילדים, אם שזה מעסיק אותנו, ונותן לנו מלא אוקסיטוצין, אז אני אומרת, לא להגיע למדרון הזה, אלא פשוט הרבה יותר במודע, לנהל את חיי המין שלנו, זאת אומרת, מה אנחנו עושים במקרים האלה, איך אנחנו, אם אחד מאיתנו חווה קוליץ’, זה בסדר, בוא נוציא את הבושה, ואת התסכול, ואת האשמה. אז זאת אומרת, להתייחס בצורה אולי סלחנית יותר לבגידות? לא, רגע. כי זה משהו שטורך ביולוגי? או שמרצתי? תראי, כל זוג שיועשה מה ש… אני כבר מזמן יצאתי מעולם השיפוטים, אבל אני חושבת שזה פתרון יותר מדי קל, כאילו, אני חושבת שדווקא בוא נפתור את זה, בוא נדבר על זה בתוך הזוגיות, בוא נראה באמת, נבדוק את הצרכים המינים אחד של השני, נדבר על… תראי, משהו אחד, משהו שברור שאנחנו לא אוהבים, זה שקופים עלינו. שאני עושה משהו, לא כי אני רוצה אותו, אלא כי צריך. כן. כי צריך פעם בחודש, או כי צריך פעם בשבוע, לא משנה, כל זוג ומה שככה, יצר חוזה של התנהגות כזה. אף פעם לא דיברנו על זה, אבל ככה יצא ש… זה הציפייה שלנו, שפעמיים בשבוע זה יקרה או לא. ואז אם לוקחים ממני משהו, אז אני ישר כאילו לא… אני אתן את זה, אבל כאילו לא הייתה חוויה טובה. אז אני אומרת, כאילו, בוא… קודם כל לדבר על זה, לראות מה המוכנות אחת של השני, לטפל גם בנושאים ה… אולי הפסיכולוגיים יותר, זאת אומרת, נשים מאוד צריכות קרבה, אני חושבת שגם גברים, אבל אצל נשים, הן מאוד מבטאות את זה. בשביל שהאנרגיה המינית תיפתח, תתעורר, גם האנרגיית החיבור צריכה להיות טובה. זאת אומרת, אם לא הקשיבו לי כל היום, ולא ראו אותי כל היום… בגלל זה אומרים שמתחילים את המין כבר בשיחות ובהתכתבויות שלפני המפגש, כדי לייצר את ההכנה ואת הרצון, ולהורר את התחפים. אבל תקשורת היא מאוד חשובה, כי אם אני לא אגיד מה הניצחה, ואני קומע נצפה שהצד השני, ויש הבדל בין גברים ונשים, כן, מרכזי התקשורת האמפתיה של שכרים עוברים איזשהו דיכוי במהלך גיל ההתבגרות עם הטסטוסטרון. מוח של גבר שונה ממוח של אישה נקודה. אז זה לא מוח שונה כמו ההורמונים שפועלים על המוח. פי מאה יותר טסטוסטרון, כן, מוריד את מרכז… הוא, גברים פחות מזהים רגשות. מוכח. פחות מזהים רגשות של האחר. הם צריכים יותר לעבוד על זה, או להתאמן על זה, ואין גבר שדומה לגבר, אבל עדיין טסטוסטרון עושה את זה. אז אם אני אשב ואצפה שהוא יהיה אישה, שהוא יהיה כמו חברה… למה החברה הכי טובה שלי כן מבינה אותי? אבל, אז אני סתם אשב ואהיה ממורמרת, והוא יהיה ממורמר כי אני ממורמרת, ואז ניכנס, כאילו, במקום ניכנס לסכרחרות האלה, באמת ננהל את הדברים האלה, ואז אני אהיה יותר מחוברת לעצמי, אדם מה אני צריכה ואיך אני צריכה, הכל נושא של העינוג העצמי. כי אנחנו יודעים שברגע שאנחנו נכנסים למוד, זה מתעורר. הרגש מתעורר, ואז נהנים. כאילו, העניין הוא להגיע, כי באינרציה אנחנו יכולים להמשיך לישון, ללכת למיטה בתשע, לישון, לקום בבוקר. אבל אם לא נדבר על הזמנים שנכונים לנו, מתי אני מרגישה יותר משוחררת, ואולי לייצר את הסטינג המתאים. בקיצור, גם ביולוגים מאמינים בתקשורת. וגם לגוון, וגם לגוון את המיניות. מכשירים, עזרים, הציפייה ש-90 שנה אני אהיה עם אותו בן זוג. פחות. ביולוגית לא עובד. עכשיו צריך למצוא את כל זוג, את הדרך שבה הוא, כן. אבל אני מאמינה, אני מאמינה באהבה, באמת. אני חושבת שאנחנו ייצור שהוא מעבר רק למיניות. אני חושבת שזה חשוב והכל, אבל אני חושבת ש… שהתמיכה והיציבות הנפשית והוויסות הרגשי שאנחנו בעצם מקבלים בזוגיות, אנחנו ייצור שחוסר אוקסיטוצין, בדידות, עושה לנו נזק כמו 15 סיגריות ליום. זה הנזק של בדידות. אז עם כל הקושי של הזוגיות, שאלה שזה אחד הדברים שבאמת, אנחנו הרבה יותר רוצים לעזור אחד לשני מה שנדמה לנו. אנחנו נכנסים לאיזה ספירלות של מריבות ותסכול ומרמור וזה סתם, כי אנחנו באמת בסוף… זוגיות זה דבר מופלא, זה באמת להיות שם בשביל הבן אדם האחר, אבל אם אנחנו לא מבקשים ולא אומרים מה אנחנו צריכים, איך אנחנו צריכים, מה טוב לנו, כבר לא יודעים מה טוב לנו. כן. פועלים אי-אוטומטיים, כל כך אנחנו פועלים מאוטומטיים, והבן זוג, בדייך הליספוג את הכל, כי הוא הבן אדם הכי קרוב אלינו ואין לו ברירה ועל הילדים אנחנו לא מעיזים

לייאת יקירzen, היית מדהימה תודה רבה, נעמת לי. והחכמתי, וממש מעניין תודה רבה, שמחתי מאוד תודה לורי עד

כאן, עוד פרק של סקס אפיל אפשר להזין לפרקים נוספים שלנו בוויינט, ספוטיפיי, גוגל אפל, או בכל מקום אחר שבו אתם שומעים ושומעות את הפודקסטים שלכם האורך שלנו הוא רון טוביה בצוות שחר ברקת ורן רחמני אני לורי שטט מאור, תודה רבה ונתראה בפרק הבא