תסכית:

שלום לכולם וברוכים הבאים לחושבים טוב כאן יודית קאץ והמטרה שלי בפודקאסט הזה ובכלל היא לחבר בין כלים ועקרונות פסיכולוגיים טובים לבין אנשים כמוני וכמוכם שרוצים לחיות יותר טוב אם הפודקאסט עוזר לכם בחיים אתם ממש מוזמנים לתמוך בו בעזרת הלינק שמצורף לפרק ואפשר גם כמובן לשתף עם מי שאתם הכי הכי אוהבים איך הם חייבים לשמוע את הפרק הזה אז ברוכים הבאים לפרק פסיכוביולוגי במיוחד על מה שהופך אותנו לדומים לשימפנזות ויכול לעזור לנו גם למצוא יותר חמלה לקשיים בתקשורת עם בני המין השני רגע לפני שאנחנו מתחילים אני רוצה להזמין אתכם להפוך את הפודקאסט למציאות ולהגיע להרצאות בלייב אל תשכחו לבוא לספר לי על הפרקים שאתם הכי הכי אוהבים אבל תפתחו יומנים, הנה התארכים הקרובים ב-23 בספטמבר 2021 אנחנו הולכים לפגש בתל אביב כדי לדבר על איך לקבל החלטות שהן יותר מאושרות, יותר רגיוניות וגם יותר מהירות שלא נתבחפש עם זה יותר מדי זמן ב-21 באוקטובר 2021 אנחנו נפגש גם בתל אביב כדי לדבר על מיינדפולנס על למה כדאי לנו לתרגל נוכחות ברגע הזה בצורה לא שיפוטית איך עושים את זה חורכים גם לדבר על זה וגם לתרגל את זה וב-26 באוקטובר 2021 אנחנו נפגש ברעננה להרצאה לא רציונלי ולא מקדם איך להתמודד עם מחשבות מעקבות שיש לנו בראש עם כל הביקורת העצמית והשיפוטים המהירים ואיך מייצרים יותר שקט נפשי ומכאן ישר לנושא שלנו היום ואני רוצה לפתוח בזה שפעם חשבתי שהקשיים שיש לי בזוג שלי אני היחידה שחווה אותם שזה רק אנחנו ככה אבל למזלי אני מדברת עם חברות וככה אני מגלה שאני לא היחידה שמרגישה שהוא לא משתף מספיק וגם בן הזוג של חברה שלי אומר לה שהוא לא קורא מחשבות ושהוא היה רוצה שהיא תהיה יותר ישירה במה שהיא מבקשת ואני לא היחידה שרוצה כל הזמן לדבר כדי להתקרב והוא לא היחיד שרוצה מגעת אז הייתי רוצה להגיד שאנחנו מעל זה שהיום בשנת 2021 המכונה הביולוגית לא תהיה כל כך חזקה אבל נאהב את זה או לא יש בינינו הבדלים בין גברים לנשים האבולוציה תציע הסברים על התפקיד של כל אחד מהמינים ואיך אנחנו מעלים את הסיכוי של הצצאים לשרוד הביולוגיה תדבר על חומרים בלתי נראים כמו אוקסיטוצין וטוסטסטרון ומה קורה למוח תחת ההשפעה שלהם והפסיכולוגיה תשאלה רגילה על הרגשות ועל תקשורת ומילים ועל מתי אנחנו נפתחים ומתי נברח הרחק אל הטלפון ומה נגלה כשנשלב שיח אבולוציוני, ביולוגי, פסיכולוגי, אינטרגלקטי שכזה המטרה של הפרק הזה היא לא לשקוע בהכללות וסטריאוטיפים אלא להבין איך ההיכרות עם המכונה הביולוגית שלנו יכולה לעזור לנו לפתח יותר חמלה וגם לתקשר יותר טוב עם גברים ונשים אז בשביל זה הזמנתי לכאן היום את דוקטור ליאט יקים שלום היי יודית איזה כיף שאת כאן כן, ממש כיף פעם שנייה כן, לגמרי כיף את היית אחת מחלוצות הפודקאסט אני לא יודעת אם את יודעת את זה אבל היית אז בפרק שבע היום זה כבר פרק מאה פלוס כן אז את ממש מהחלוצות וכיף שהגעת שוב מי שעוד לא הקשיב לפרק איתך אז רוצו רוצו, מומלץ ביותר אני אספר עלייך למי שלא מכיר שאת ביולוגית ואת חוקרת את השורשים האבולוציונים של ההתנהגות האנושית באופן ספציפי את מתמקדת בחקר הרגשות חוץ מזה את גם בוגרת מכון ויצמן והשתתפת בחתוניים עם הבת ראשון לא כמתחתנת אלא כמומחית בפאנל המומחים והיום אנחנו כאן בפרק שהמטרה שלו היא לעזור לנו לחשוב על איך משתמשים במכונה הביולוגית שלנו איך מבינים את המכונה הביולוגית שלנו כדי להסתדר יותר טוב עם עצמנו ועם בני המין השני אז בואי נתחיל מההתחלה מה ההבדל בינינו גברים ונשים? אני מסתכל אחורה על האבולוציה שלנו אז מבחינת הביולוגיה אנחנו עם מכונות ביולוגיות נפרדות שעוצבו על ידי באמת 500 מיליון שנה של אבולוציה מבחינת המערכת הצבים לקיים באמת תפקידים שונים וצרכים שונים על כדור הארץ ולייצר צאצאים שגם הם יעבירו את הגנים לדור הבא זו משימה מאוד מורכבת זו המישן שלנו על כדור הארץ זאת אומרת להעביר את הגנים שלנו הלאה מי שזכה תודה לקחת חלק מאוד פעיל ביצירה של החיים הזנה של החיים וגידול של אותם צאצאים זה הנקבות בטבע 95% מהן חד-אוריות זאת אומרת האסטרטגיה היציבה ביותר זה פוליגמיה, זכר אחד, הרבה נקבות וזכר אחד זה לא כל זכר עם כל הכבוד זה הזכר זה האלפא מייל זכרים, מתחרים כדי לקבל את המעמד הזה עכשיו, המכונות האלה אם נרצה או לא נרצה נסתכל בטבע אנחנו רואים נשון הג’יאוגרפיק רואים את הלוויות ואת העריות ואת השימפנזיות ואת השימפנזים ואנחנו מסתכלים על ההתנהגות שלהם ועל הצורה שבה הם מקבלים החלטות פועלים, מתייחסים אחד לשני מתקשרים אחד עם השני, רואים הבדלים איכשהו כשזה מגיע לבני אדם פתאום נראה לנו שמשהו הופסק והכל הוצב מחדש שאנחנו מעל זה ואני אומרת רגע בואו נהיה סקרנים גם לגבינו נסתכל על בנים ובנות בתחילת הדרך נערות נערות צעירות, נערים צעירים גברים צעירים, נשים צעירות וכשאנחנו מסתכלים אנחנו באמת רואים גם התנהגויות דומות עכשיו באמת השאלה שבני אדם שואלים האם זה באמת הסביבה והצורה שבה גידלנו והתרבות או שבאמת הביולוגיה עכשיו ניקח את הקו הזה שמחבר אותי על נקיבת השימפנזה אז אני כן אומר שכן לתרבות יש שפשפעה אבל בסופו של דבר בתוך תוכי במרחוב המערכות הבסיסיות ביותר במוח שלי זאת אומרת המערכות הרגשיות שהן באמת משותפות לי ולאותה נקיבת שימפנזה יש היגיון בכך גם שהמרחק בינינו לא כל כך גדול מבחינה אבולוציונית ואני די מגיבה לעולם ממש כמו שהיא מגיבה לעולם, זאת אומרת הצרכים שלי מה שמניע אותי, הדרך שבה אני מתמודדת כשקשה לי זה קצת דומה לאיך שהיא מתמודדת כשאלה קשה ועכשיו אם כביולוגים אנחנו מסתכלים על מה שמייצר את ההתנהגות הזאת זאת אומרת נוירונים, הורמונים וגנים אז אם נלך לראות מה גרם להתנהגות בשניות הראשונות זה באמת הנוירונים שהעבירו את הפקודה שאני הרמתי את התינוק שהוא בכה לפני זה זה ההורמונים ששותפים אותי ושותפים אותי בהיריון ובלידה וגורמים לזה שאולי אני שומעת את זה בשנייה, במילי שניות מהר יותר ממה שבעלי שומע את זה אולי, אני לא יודעת אבל אם נעשה תצפיות נראה שאמאות מגיבות מהר מאוד את הבכי, זאת אומרת גם כשעושים מחקרים על כופים רואים שבאמת התגובה של האם לבכי היא מאוד מאוד מהירה קודם כל עשית לי חשק להיות חברה של שמפנזה, אני חייבת להגיד כזה אמרתי, דומה לך, את חושבת אותו דבר ודמיינתי אותה חמודה כזאת משתפת, מכילה לפעמים גם תוקפת כן, לפעמים גם תוקפת אבל באמת אני חושבת שהשיחה הזאת היא סופר חשובה כי אפילו אם נסתכל על עולם הפסיכולוגיה אז בלגיד בשנות ה-50-60 הייתה אופנה מאוד גדולה של ה-blank slate שאנחנו נולדים את הבול הרסה וכל מה שאנחנו רואים זה תוצאה של מה שלימדו אותנו ושכל אחד יכול להפוך להיות כל דבר אם אנחנו רק נלמד אותו ונחנך אותו ונתרבט אותו בצורה הזאת והיום אנחנו רואים יותר ויותר כשיש גם את הכלים הביולוגיים, גם מחקרים בתחום של גנטיקה התנהגותית אנחנו רואים יותר ויותר את ההשפעות הביולוגיות שאומרות, כן יש השפעה לתרבות אבל בעצם יש גם משהו שמובנה בתוכי אנו ואפשר להכיר בזה, יש משהו שגורם לנו להיות יצורים שונים. עכשיו חשוב לי לפני שאנחנו נכנסות לתוך זה לשאול אותך למה השיחה הזאת לא צריכה לגרום לאנשים או לנשים כזה קוצים בטוסיק של אנחנו נדברות כאן על משהו שהופך אותנו לפחות טובות או נגד שוויון או את יודעת כל מיני דברים ששיחה כזאת יכולה לעורר בהתנגדות אז אני אומרת להפך ההבנה באמת של הביולוגיה שלנו זאת אומרת מה שמניע אותנו, מה שגורם לנו להיות מאושרים, מחוות מאוד חזק זאת אומרת מערכת העונג שלי כשהגעתי לעולם, לא מחכה שהעולם יספר לי מה יעשה לי טוב ומה לא יעשה לי טוב. זאת אומרת אני לומדת מגיל צעיר של לגעת בעבר המין ולעשות, זה גורם לנעים לאכול שוקולד זה יותר טעים מחסה וזה חיוותים מאוד ישנים כי הם תורמים להישרדות באותה מידה יש חיוותים שקשורים גם להתנהגות שלי כאישה וכשאני מגיעה לגיל ההתבגרות ומוצפת באסטרוגן הזה ובפרוגסטרון שאני בהיריון ובפרולקטין שאני מגדלת תינוקות אם אני מניקה או לא מניקה זה לא משנה יש להם השפעה עליי שלא מחכים לחברה ולתרבות כי יש פה עם כל הכבוד דבר חשוב יותר וזה ההישרדות של הגנים אז הגנים לא במחרות מחכים שמישהו יקדם את האינטרסים שלהם, אלא יש כן חיוותים שקשורים למערכת העונג וגם מערכת הסטרס שלי שהן באמת מערכות מאוד מאוד מכובתות חזקות חזק, hardwired ואני אומרת אם אני אבין אותם אני אהיה אישה מאושרת יותר אם אני אבין אותם כגבר אני אהיה גבר מאושר יותר השנות לא מצדיקה דיכוי זה שאני נהנית מדברים מסוימים או זה שדברים מסוימים גורמים לי לסטרס זה לא אומר שהמערכת תנדה אותי ותגרום לי לא לקחת סיכונים ותשאיר אותי בשכר מאוד נמוך לא, לא, זה לא זה, זה בכלל לא זה אני יותר אהיה מחוברת למי שאני ברגע שאני אבין באמת מה גורם לי לאושר ולא כל מה נעשה להתנגד לזה ולהרגיש אוקיי זה לא נעים להגיד את זה הם יחשבו עליי, יחשבו שאני אישה טיפוסית או גבר טיפוסי זה עושה לנו רק נזק, זה עושה לנו רק רע בייחוד בחיים זוגיים בעיניי ההבנה שאנחנו מחובתים טיפה שונה נכון כל אחד מאיתנו גם עבר דברים בחיים והאפיגנטיקה בראשית החיים היא מאוד חזקה, זאת אומרת שינוי בביטוי של הגנים מאוד השתנה במוח שלי, בגוף שלי בגלל חוויות שחוויתי מההורים שלי, מהסביבה שגדלתי בה, בעיקר בחמש שנים הראשונות לחיים מתעצבות המערכות הרגשיות על ידי שינויים אפיגנטיים בתוך הנוירונים שקשורים לסביבה שגדלה אותי חשוב להגיד כשאת אומרת אפיגנטיקה זו שנייה שמי שאולי לא מכיר רק שיבין על מה אנחנו מדברים אנחנו בעצם מדברים על האופן שבו גנים יוצאים החוצה לביטוי נכון יש דברים שמשפיעים על האופן שבו גנים מתבטאים כן, גן יוצר חלבון זאת אומרת, פשוט דבר, ה-DNA נמצא בתוך כל טה בגוף שלנו ה-DNA דומה בין טה לטה אבל הסיבה שטה כבד הוא פועל ככה וטה באור פועל ככה זה בגלל הביטוי החלבונים שנוצרים הם קצת שונים וזה בעצם אפיגנטיקה השינוי לא בגן עצמו לא במה שכתוב ב-DNA אלא זה שינוי כימי שגורם לו להתבטא יותר, לייצר יותר מהחלבון או פחות מהחלבון אז אפשר להגיד כזה רגע במטאפורה כדי שאנשים יבינו אותנו שזה כמו שאם יהיה לי ספר עם טקסט הספר הוא אותו ספר אני יכולה פעם אחת לקרוא אותו בתון כזה ופעם בתון כזה ופעם לקחת רק מהפסקה הראשונה ופעם מהפסקה האחרונה וייצא לי תוצר אחר בדיוק, מעבר לזה יש גם שינויים אפיגנטיים שנוצרו על ידי ההורמונים ההורמוני המין הורמוני המין, אסטרוגן וטסטוסטרון הם כמו מנצחים על תזמורת הם משפיעים על כל טה וטה בגוף שלנו כל טה וטה בגוף יש לו קולטן לטסטוסטרון או לאסטרוגן, גם וגם וההורמונים האלה הם בעצם, זה נקרא פקטורשי עתוק בגנטיקה, הם בעצם משנים הם נקשרים לטה ועכשיו משחקים בגנים, משנים מחבים את הכפתור, מדליקים את זה, מורידים את זה מדליקים את זה, מורידים את זה, מחבים את זה ובעצם היום אנחנו יודעים, מחקר שנעשה במכון ויצמן 6,500 גנים שליש מהגנום שונה בביטוי ברקמה של גבר אל מול אותה רקמה של אישה טה כבד שלך ושל בעלך נוירון במוח שלך ושל בעלך לא אותו ביטוי של גנים הגנים הם אותם גנים אבל החלבונים שבפנים, זאת אומרת הביטוי הוא לא אותו ביטוי, ולכן יש לי טה ליצרה ולבחור שלי אין טה ליצרה, האור שלו מחוספס האור שלי חלק יותר, אז זה עבודה של אסטרוגן, על כל טה וטה באור שלי ברקמת השומן שלי, בכבד שלי אני מפרקת אלכוהול פשטיים פחות ממה שהוא מפרק זה לא בגלל שהוא שותה כל החיים ואני לא שותה, ממש לא בגיל שלוש הוא התחיל לעבוד על הבירות האלה אנזים, אלכוהול, די-אידרוגנה אז עכשיו אם אני אשתי עד מחר זה אולי יעלה במעט אבל לא אגיע לרמה כי יש פה הבדלים עכשיו, הטעים שמעניינים אותי כשאני מסתכלת על התנהגות הם כמובן הנוירונים במוח, במעיים מערכת הצבים זה לא רק המוח עכשיו, מערכת הצבים פוגשת מערכת הצבים נכון? בחיים הזוגיים מערכת הצבים אחת שלום, נעים מאוד אז אני מערכת הצבים של אי-אט אני עוצבתי על ידי החוויות של אי-אט בחיים א’ ודבר שני, על ידי האסטרוגן של אי-אט ייצרה במהלך החיים ומייצרת גם במהלך המחזור החודשי וכשהיא בהיריון וכשהיא אחרי היריון אז אני, שלום, אני אי-אט עם מערכת הצבים של אי-אט מוצפת באסטרוגן ואני מערכת העצבים של בן הזוג שלי שגם מוצבה על ידי חוויות החיים שלו בראשית החיים ועל ידי הטסטוסטרון ששטף אותו מגיל 14 ומשגע לו את מערכת הצבים מה שנקרא עכשיו, ההורמונים האלה משפיעים גם באמת על השאיפות שלנו בחיים זאת אומרת, מה גורם לי לאושר בגיל 32 אני זוכרת כל מה שרציתי בחיים זה עוד ילד זאת אומרת, אחד לא מספיק כאילו, סתבבתי בראש עם המחשבה הזאת של מתי המשפחה הזאת תגדל אז אני לא אומרת שבעלי באותה תקופה לא רצה את זה אבל זה לא העסיק אותו את מערכת העונק שלו בצורה כזאת הוא דווקא חשב על איך to provide יותר זאת אומרת, איך עכשיו המשפחה גדלה זאת אומרת, הוא היה מאוד עסק יותר כסף, יותר משאבים מאוד עסוק בלהתפקס של אוקיי, עכשיו זה לא אני ואשתי יש פה אפיות להכיל ממש הוא היה מותרד ועסוק בזה כשאני פוגשת את הרגש הזה אז אני באמת פוגשת את האסטרוגן באיזשהו מקום זאת אומרת, האסטרוגן שמעצב לי את מערכת העצבים אני חושבת שבמהלך החיים הזוגיים מערכת שן, אני חושבת שהכי כדאי שנדבר עליה באמת היא באמת המערכת של הסטרס מסתבר שנשים וגברים בגלל ההשפעה של ההורמונים האלה שמגיבים, מתמודדים וחווים סטרס בצורה אחרת וסטרס זה חוויית חיים יום יומית שהחיבות שלה הוא מאוד מאוד מאוד חזק פחד זה אחד החיבותים הכי חזקים של תינוק נולד עם רפלקס של פחד הסטרס זה בעצם אנחנו מדברים על כל מצוקה אני מדברת על ביקרו אותי הרגע אני מפחדת שאני אקשל, הילד שלי נפצע יש יותר מדי כלים בקיור ואין עם מה לאכול כרגע כל מצוקה שיש לי אנחנו מדברים על איזשהו סטרס בדיוק כל דבר שמפריע לי להרמוניה של המציאות שאני רוצה שתהיה לי אז אנחנו יודעים שתסטוסטרון ואסטרוגן מאוד משפיעים על התגובות האלה כי הן קריטיות לאבולוציה זאת אומרת, תגובת הסטרס היא קריטית להישרדות תגובת הסטרס מתחילה במוח כשאנחנו חווים איזשהו מצוקה או איום, או איום על המשאבים שלי עוד פעם על ההרמוניה נמצא בסיכון ובאמת יכול להיות כלים בקיור זה בהחלט גורם שמעורר סטרס ואז המגדל הנדלקת זה אותו אזור במוח מאחורי העיניים, שכל היום שורק את הסביבה מה לא טוב היום מה רע זה מייצר את רצף תהליכים שאין לי שום שליטה עליו ושבעצם אומר, בסופו של דבר ליותר את הקליעה להפריש את רומניה סטרס, קורטיזול ואדרנלין זה תגובת הסטרס וזה אותו דבר אצל גברים ונשים סטרס, קורטיזול ואדרנלין ו מפנסות, כולם אותו דבר סטרס זה יותר את הקליעה, תפריש קורטיזול ואדרנלין, אחת התגובות השמורות ביותר באבולוציה. עכשיו, היא אמורה להכניס אותנו מצב של אלרט, למצב של בעצם עוררות, מצב של ניצול אנרגיה מיטבי להתמודדות עם הסיטואציה, מתאי שונים שלי מיד מתרחבים, והקצב נשימה שלי עולה כדי להביא חזרה. הלב דופק מהר. הלב דופק מהר. בדיוק. קולסטרול עולה. קורטיזון נוצר מקולסטרול, אז היא יוצאה חוצה, הכבד משחרר סוכר, הכל להגיע לשם. השרירים מתקשחים, העורקים מתקשחים, לחץ דם עולה, והמערכות לטווח ארוך מופסקות. מערכת החיסון מדוקעת, מערכת העיכון מדוקעת, לא לבס בזנרגיה, מי יודע אם אני אחייה עד הערב. ייצור העצם מופסק, ואחרי שכמיני נעלם. בזמן סטרס יורד. זאת אומרת, אנשים לא חושבים על סקס כשהבית שלהם נוסף. בדיוק. זה לא הזמן כרגע, כשהכלים בקיור לחשוב עכשיו על סקס. אי אפשר, אי אפשר. צריך להחזיר את ההרמוניה. כן. זאת תגובת הסטרס מבחינת הגוף. עכשיו, מבחינת המוח, בעיקרון, יש ארבע אסטרטגיות. תמיד קרו לזה פייט או פלייט, להילחם או לברוח. ואז נוסף להפריז. עכשיו, למה קרו לזה פייט או פלייט? כי במשך ההיסטוריה, רוב המדע נעשה על ידי גברים על שכרים. זה היה רוב המדע. כן. ושכרים וגברים, כשהם בסטרס, מפרישים אדרנלין. טסטוסטרון מגביר את הפרשת האדרנלין, שמייצר את ההתנהגויות הסיכוניות האלה, של להילחם או לברוח. והתנהגויות סיכוניות, זה לקחת סיכון, וצריך מקסימום אנרגיה לשרירים, גם בשביל להילחם וגם בשביל לברוח. אלה התגובות האוטומטיות. ואז יש חיול לחקור יותר, וראו שנקבות, יש עוד אסטרטגיות. שוב, כולנו עושים הכל. רואים הבדלים מגדריים. אצל נקבות, יותר פריז, ה-immobilize, לשתק שיתוק מערכות. זה הסיפור למשל של התרדות מיניות. למה לא צעקת, למה לא בכית, למה לא ברחת. שיתוק. הגוף נכנס לשיתוק. לא פייט ולא פלייט. ו-tend and be friend. לרצות, להיות נחמדה, לדבר על זה, לפתוח את זה, לדבר על רגשות, להתקשר לחברות, ללכת עם כל החברות לשירותים. זה תגובה לסטרס. לדאוג למישהו אחר. בדיוק. לדאוג למישהו אחר. כאילו, תתמקדי עכשיו בילדים שלך. כאילו, המצב לא טוב. בום. מה קורה עם הילדים? מה עם הילדים? מה עכשיו עם הילדים? להגביר את היצר החברתי שלך. שיש לזה המון יתרונות מבחינת הנקיבה. כן, את יודעת, זה מזכיר לי מישהי שלוויתי אותה פעם שנפגשתי איתה בסיטואציה מאוד קשה בחיים שלה. היא הייתה חלק ממשפחה, מתעללת. סיפור באמת נוראי, נוראי, נוראי של רווחה הרדקור. והדבר היחיד שהחזיק אותה, זה אני צריכה לדאוג לילדים שלי. והיא עברה, היא יצאה עם הילדים שלה מהבית, הם גרו ברחוב תקופה עד שהם מצאו, אבל רק אני צריכה לשמור על הילדים שלי. בדיוק. זה עזר לה לעשות דברים, שאת אומרת, איך בן אדם יכול להתמודד עם דברים כאלה? זה בדיוק וזה באמת מציל אותה. פעמים רואים זה שהילדים עוזבים את הבית, פתאום אני מתחילה להתעסק ועולים לי הדברים בחזרה, טראומות והכל. אבל כל עוד אני טיפלתי בילדים, אז התגובת סטרס לא תיתן לזה, זאת אומרת אני אתמקד בזה. עכשיו אבולוציונית יש בזה כל כך הרבה היגיון איך היא תנצח אותו בפייט או פלייט הרי 95% מהמעשים האלימים בטבע נעשים על ידי שכרים. אם היא תלחם בו, או תברח ממנו עם מסת השרירה עלובה שלה לעומת שלו, ונקודה, אין מה לעשות. זה לא כוחות מה שנקרא מסת הגוף שלהם 15% טסטוסטרון מייצר שריר, זה הורמון אנבולי. בסופו של דבר זה הורמון אנבולי הוא מייצר שריר, הוא דרך אגב דורש המון אנרגיה לייצר את הטסטוסטרון ולהשתמש בטסטוסטרון לכן גברים זקוקים למנוחה הם במצב הבסיסי רוצים לנוח עכשיו זה לא רק בגלל שהוא רוצה חזר מיום עבודה, הוא בונה טסטוסטרון הוא בונה את היכולת שלו לקום ליום חדש אז אין לה סיכוי לנצח אותו באסטרטגיות האלה. כל מי שנסתה פייט או פלייט לא איתנו היום. קיבלה נבות בראש ולא הצליחה להעביר את הצאצאים שלה. מי שעשתה עמידה פני מטה, שאם תסתכלי על לטעה בטבע כשהיא מרגישה איום היא ישר מתהפכת על הגב ומעמידה פני מטה. כן זה רק על לטעות הנשים עושה? רואים את הנקבות רואים את הנקבות שאם איימים להם על הביצים הן מיד עושות את זה והשכרים יותר ברוכים. שתי אסטרטגיות האלה יש להן מחיר. כל אסטרטגיות האלה בעצם בטווח הארוך יש להן מחיר נפשי לא פשוט. זאת אומרת גם להשתתק את גם אומרת אישה נקבה בטבע שתנסה לתקוף חזרה היא מסכנת גם את עצמה וגם את הגורים שלה שיש לצידה אם היא תנסה לברוח אז לברוח עם גורים בהצלחה לך בתהליך הזה אפילו לצאת עם הבן שלי מהבית לחוג זכייה לוקח לנו שעה וחצי אז את אומרת זו אסטרטגיות שאין סיכוי ודווקא ללכת ולהגן על הגורים שלי להתחבא איתם זה משהו שעזר לי לשרוד יותר. כן אם את תברכי תשאירי אותם עלך הדור הבא וכמובן היא תתקיף זאת אומרת ברגע שהיא מאוימת היא תתקיף זה לא שהיא לא תתקיף אבל היא תתקיף יותר כשמאיימים על הגורים שלה שמאיימים עליה פחות על מעמד נגיד זאת אומרת אם תפסו לה את מעמד הנקיבת אלפה פחות משחק תפקיד יותר משחק תפקיד אם מישהו מתקרב לגורים שלי עכשיו הוא יקבל. כן אבל את גם אומרת שבעצם יש כאן עוד מרכיב שהוא האוקסיטוצין שנשים זה הטנדן בפרנד שהוא גורם להם ללכת לכיוון של טנדן בפרנד של ההורמון הזה שגורם לי לדאוג לאחר ולאהוב ולטפל באנשים אחרים. ביוק. אם אמרנו שבזמן סטרס אצל הגבר טסטוסטרון מגביר אדרנלין אצל האישה מופרש אסטרוגן שמגביר אוקסיטוצין. אסטרוגן הולך יד ביד לכל מקום עם האוקסיטוצין הזה לכן אוקסיטוצין, ההורמון האהבה הורמון החברתי, הורמון הנשיקות הכרבולים, האמון, הדמעות האמפתיה קראו לה הורמון הנשי

האסטרוגן הנמוכות יותר, אז גם הרמה של האוקסיטוצין. אמרנו, זה פקטור שייתוק הוא גורם להגברה זה לא שאין לגבר אוקסיטוצין הכל עניין של מינונים. האסטרוגן אצלי הקפיץ לי את האוקסיטוצין עכשיו, זה מעודד התנהגויות שבעצם מייצרות הגנה חברתית חזקה יותר אז כשרה לי, אני תמיד קוראים לשיח של נשים, שיח צרות ושיח גברים, שיח מדווח מה קורה שיש שיח רגשי כשאני מפגשת עם חברה, אני מספרת לה באמת מה עובר עליי, והיא נותנת לי תמיכה ועידוד והכל, ולא אומרת לי, וואי, כמה דיטלס כמה דיטלס. לא, אלא, ספרי עוד ספרי עוד. מה הבוטום ליין מה הבוטום ליין. היא לא תגידי, תגיד ספרי, ספרי. כן, אבא שלי תהיה ואומר מה ההינטס תשורה? מה השורה התחתונה? כן, כן, התכלס אז היא תקשיב ותעודד עוד יותר. לא, את לא באמת? תמשיך וזה יגרום לנו להיקשר זאת אומרת, אמפתיה מייצר, גורמת ליצור אוקסיטוצין מוגבר אז שהיא תהיה בצרה, אני אהיה שם בשבילה, שאני אהיה בצרה, היא תהיה בשבילי ואז הקשרים הופכים להיות יותר חזקים ולא נגיד על בסיס הייתי איתה בצבא או הייתי איתה למרות שגברים גם יעצרים קשרים חזקים אני לא אומרת, זה חלילה, אבל עדיין הסוכנות החברתיות גם של הבית בדרך כלל, ששומרות של הילדים יהיה חברים ויפגשו עם חברים וכולם שיהיה להם חברים אני אעשה הכל כדי שכולם פה יערכו ויתערכו צריך לארגן את זה, צריך תכנן את זה, צריך תכנן חיים חברתיים, זה לא פשוט קורה שנוחתים אנשים ומתערכים אצלך. את בונה חיי חברה למשפחה. אז נשים עושות את זה הרבה יותר, שאמרתי גם אצל השימפנזיות, שהן עושות פרומושן לבנים שלהם, שהם מגיעים לגיל ההתבגרות בקרב השכונה. מציעות אותם לשידוחים. כן, בדיוק, תראי, את הבן שלי, הבן שלי ככה, הבן שלי ככה. מעל גברה. ממש כמו אצלנו. זה בדרך כלל האמאות עושות את זה, הבן שלי והבת שלי. אז אנחנו באמת רואים את ההתנהגויות האלה. עכשיו, איך זה בא לידי ביטוי? ניקח גבר ואישה בריב טיפוסי, נגיד. הסטרס עולה. זאת אומרת, קרה משהו שהפריע את ההרמוניה של הבית. ועכשיו איך כל אחד מאיתנו מביע, מבטא את אסטרטגיית ההתמודדות עם סטרס. אז למשל, אני אתן נאום חוצב להבות עכשיו על כמה חשוב שהבית יהיה מסודר, וכמה חשוב שזה, ולמה זה מצבן אותי כל כך, והכל. זאת אומרת, אני עדיין מאוד אל תמלל גם, מה אני מרגישה, מה זה גורם לי. ולפעמים, כאילו, עם הצד השני, זה הרבה פעמים לא ממש כוחות. כי הטסטוסטרון, אחד הדברים שעושה לגבר במהלך גיל ההתבגרות, זה באמת מעכבת מרכזי התקשורת והאמפתיה במוח. עכשיו, גם לזה יש גיון אבולוציוני. זאת אומרת, המגדלה מתעטפת בכולטנים לטסטוסטרון, וממוקדת הרבה יותר באיומים, במשהו שמאיים עליי, ופחות באמפתיה וזיהוי רגשות אצל האחר. באופן גורף, גברים מצליחים פחות במבחני זיהוי רגשות ומיומנויות אמפתיה מנשים. אז לפעמים חסר לו אוצר מילים לתמלל. עכשיו בא לו פה מלכת האוקסיטוצין, יודעת להביע, היא יודעת לדבר על זה, ולעשות עם עצמה תהליך פנימי ולדבר. והוא לפעמים קצת, אוקיי, מה, מה? איך אני קצת, זאת אומרת, יש פה איזושהי אסימטריה. והזה הדבר הכי מעצבן, בעולם, כי את מדברת, מדברת, מדברת, מדברת, את אומרת, אוקיי, וזה ככה, וזה ככה, וזה בגלל זה, ובגלל זה, ואני רוצה ככה, ולא, לא, לא, ואז מקבלת שתיקה. התחושה של הגבר, כאילו קצת חוסר עונים, אוקיי, כאילו להכיל את זה, לאבד את זה, לתת לזה שמות והמשגות שלי. מה אני שומע פה בעצם? מה המטרה? מה רוצים להגיד לי? זאת אומרת, הדברים לא כל כך לפעמים ברורים, מה נאמר בסאבטקסט. זאת אומרת, לפעמים יש התמקדות יותר בטון של הדיבור. היא לא אוהבת אותי, היא מבקרת אותי, היא מאשימה אותי. עכשיו, הגנה לעצמי, זה דבר שהוא, שיש לך לכולנו, זאת אומרת, אין גברים ונשים, כולנו יש אגו, כולנו מגינים על האגו הזה. אבל אחת הדברים שגברים לוקחים מאוד קשה, זה ביקורת והשמה. רגע, אז היא בעצם לא אוהבת אותי, אז היא בעצם לא מרוצה ממני, אז היא בעצם, אני לא טוב בשבילה, תמיד זה כזה בהכללה, אז אני אף פעם לא מספיק בשבילה,

אז או שאני אשתוק, או שאני אתקיף, ואגיד לה, היא לא טוב לך, לך יחפשי, או משהו כזה, זאת אומרת, משהו שהוא יותר תוקפני. וההתמודדות עם כישלון, זאת אומרת, היא מאוד קשה, כי בעצם, טסטוסטרון כן מייצר יצר תחרותי. זאת אומרת, אני רוצה לנצח, אני רוצה להיות אהוב, אני רוצה להיות הכי טוב בשבילה. אני רוצה שהיא תאהב אותי, יש בדגים, אני לא יודעת, אני צריכה לקטע על הציקלידים האלה, זה נקרא אפקט הציקליד. דג חמוד כזה מפוספס, מאוד טריטוריאלי, והוא נכנס לאוררות מינית, אוררות מינית של דגים, כאילו, הוא יכול לעשות את מה שהוא עושה, רק אם הוא חווה, רואה, הערצה מצידה. זה אפקט הציקליד. כאילו, הוא לא נכנס לאוררות מינית, אם היא לא מעריצה אותו, וכאילו, כאילו, זה מסתכלת על הטריטוריות, את כזה מדהים. יאו. איך מודדים אוררות מינית אצל דגים? כבר פתחנו. או הערצה. כזה מה? היא מסתובבת סביבו, היא מראה עניין, היא לא כזה הולכת, לא מעניין, אלא כאילו, היא פשוט מסתובבת. סגלים בסנפיר שלה כזה. נפאמת מהצבעים היפים שלו, ואז הוא נדלק, הכל שם נדלק בפנים. אז אני תמיד שחק שזה קצת גם בבני אדם ככה, זאת אומרת, גברים מאוד מגורים, מאוד טוב להם, כשהאישה שלהם מרוצה מהם ואוהבת אותם, ובכן מעריכה אותם מאוד, וכן. אבל למה שגברים ייקחו ביקורת יותר קשה מנשים? זה איזושהי פגיעה מאוד חזקה בעצמי. אחד מה שטסטוסטרון גורם, זה מאוד להתמקדות גם לנו, גם אצל נשים, גם נשים מפרישות טסטוסטרון. זאת אומרת, אם אני מזהה שמורידים אותי ממעמדי כרגע, אני גם אגיב או בתוקפנות, או שאני אלך מפה במחאה, כן, אנחנו יודעים שטסטוסטרון עוד יותר מעצים את החשיבות של העצמי של הגבר, זאת אומרת, הזיהות המקצועית שלי והזוגית שלי, זאת אומרת, שאני אהיה טוב במה שאני עושה, שאני אהיה במעמד גבוה, שוב, מהאלפא. אז אני לא האלפא של העולם, אבל אני האלפא של הטריטוריה הזאת, של הבית שלי. כאילו, אוהבים אותי ומכבדים אותי ומעריכים אותי, לא משתחבים בפניי, אף אחד לא מדבר עליי. אבל כן, אני הפרוביידר, אני הפרוטקטור, אני כאילו, צריכים אותי פה, כי אני נותן לי הגנה וביטחון וסייפטי, ושמערערים לי את זה, אז מה אני שווה? כאילו, אז מה אני עושה פה בעצם? וואי, זה מזכיר לי ריב קבוע שיש לי עם מקס. אחרי זאת, הוא יצטרך לאשר שזה נשאר בפרק, שמקס הוא רופא. שהיה קורה משהו, נגיד, היה כואב לי הראש, או הייתי נפצעת, לא משנה, אתם דברים קורים. ואז הוא אמר לי, מה לעשות? כזאת הייתי אומרת לו, כואב לי הראש, והוא אמר לי, טוב, אז תיקחי כדור. לא יודעת, לא משנה. תעשי משהו אחר. פעמים גם דברים יותר מורכבים. ולא תמיד הייתי עושה את מה שהוא אומר. כאילו, פעמים הייתי אומרת כזה, לא הייתי לוקחת כדור, ואחרי עשר דקות הייתי אומרת שוב, כואב לי הראש. אבל מה את רוצה? אמרתי לך לקחת כדור. למה את לא לוקחת? וכשנהיו ילדים, זה נהיה עוד יותר גירוע. כי עכשיו צריך לקבל החלטה על מישהו אחר, ששנינו לא נקבל עליו החלטה. והגישה שלנו היא לא תמיד זאת הגישה. כלומר, יש לו גישה על פסיליס, מה שהוא למד, מה שהוא יודע, אני מכבדת את כל הידע שלו. ולי יש גישה בתור אימא של הבן אדם הזה, והאינטואיציות שלי, שהן לא תמיד האינטואיציות של מה שהמדע, או הרפואה, או פשוט גישות טיפוליות שונות. לפעמים כמה צריך לתת תרופות, לא לתת תרופות, פשוט גישות שונות. והדבר הזה נורא פגע בו כל פעם, ואני לא הבנתי. כלומר, אתה נותן חוות דעת מקצועית. קיבלתי את חוות הדעת המקצועית, הכנסתי אותו לתוך שיקולי המערכת שלי, ואני מאמינה במשהו אחר. והדבר הזה נורא נורא נורא פגע בו, שכאילו, הוא רופא, ולא מקשיבים למה. מה שהוא אומר. הזהות המקצועית, וכן, בתוך הטריטוריה המוכרת. ממש, זה לא סתם שלא הקשבתי מה שהוא אומר, אלא זה היה התחום שלו, ואני לא מוכנה לעשות את מה שהוא אומר. וכשזה הפוך, לפעמים הוא בא איתי אליי כל מיני דברים פסיכולוגיים, הוא לא תמיד עושה את מה שאני אומרת, ואני כזה, בסדר, נתתי לך את הצעתי, קח את זה לאן שאתה רוצה. ואנחנו לא מגיבים לזה באותו אופן בכלל, לערעור הזה כביכול, של עולם המקצועיות. כן, בדיוק. זה הטסטוסטרון. זאת אומרת, גברים הרבה יותר מגדירים את עצמם, דרך הקריירה ועבודה, והמיומנות המיוחדת שיש להם עם זה, האטלטיקה, שיהיה משהו שהוא העוגן שלי, כאילו פה לא מתווכחים איתי, או זה המומחיות שלי. עכשיו שוב, נחזור לאלפא, כאילו אם לא יעשה, אם מי שלא יעשה את זה, אז לא יקשיבו לו ולדעה שלו, זאת אומרת, הכל הסמכותי הזה, מאוד בא מהטסטוסטרון, הכל המנהל הדורש קצת יותר. עוד דוגמה, למשל שאמרת לגבי השתיקות, וגם הצורך טיפה ביותר זמן גם, לאבד רגע את מה שהיה, ולהמשיג את זה בצורה שזה טובה לי. שוב, זה לא כוחות, כאילו היא כבר יודעת מה היא תגיד, אני צריך שנייה רגע, אני צריך רגע למחשבות שלי, ולפעמים, זאת אומרת, בשיחה של אישה מול גבר, זאת אומרת, המקום הזה של לתת רגע את הזמן, לתת מרחב, שהרבה פעמים אנשים, גם אני הייתי אומרת על הבן זוג שלי, וניסיתי את זה בבית, שהוא לא מספר, הוא לא מספר מה עבר עליו, מה עבר עליי, אני תמיד מספר את זה בעריכות, והוא לא מספר. ואז אכלתי סנדוויץ’, ושמתי בו גבינה, לא היה מספיק כמה בצד. הוא כזה סבבה. ועוברים עליו דברים, יש לו מלא החלטות שהוא צריך לקבל כל יום, מלא אנשים לנהל, מה, לא יכול להיות שלא קורה שום דבר ששווה לדבר עליו. ואז שמתי לב, שאני לא נותנת זמן, כאילו, אני שואלת, טוב, מה היה? ואז, אם הוא לא עונה, אז אני ממשיכה על איזה, אני חייבת למלא את החלל בדיבור, כי אחרת אין כאילו תחושה של זרימה. ואז עשיתי את המבחן הזה של 30 שניות, לא, פשוט 30 שניות. פתאום, יצאו דברים. אבל למה בעצם זה לוקח יותר זמן? הרי הזיכרון הוא אותו זיכרון, נכון? הרגש הוא אותו רגש, הם גם מרגישים רגשות. למה הם לא יכולים לשלוף את זה? זהו, אני חושב שהשליפה של הרגשות והזיכרונות, אני חושבת שלפעמים גם עושים הרבה מאוד רגע, אבל מה זה יגיד עליי? זאת אומרת, אם אני אסתפר על איזה מקרה בעבודה, היא תחשוב עליי פחות? היא תאריך אותי פחות? זאת אומרת, יש שם הרבה תהליכים שנעשים, שלוקחים את ה-30 שניות האלה, מה היא תגיד עליי אחרי זה? או האם היא תואב אותי פחות אחרת? של הרצון הזה להיות בעמדה, במיקום טוב, במעמד טוב. זאת אומרת, אני, אם אני מספרת על משהו, אני פחות חושבת את זה כאילו לא בראש שלי שמה זה יגיד עליי אני חייבת לפרוק את זה עכשיו כי אני צריכה לדבר על זה עוד פעם, כנראה שיש לזה היגיון אבולוציוני אבל אם אני מבינה את הדרך שבה הוא פועל את הדרך שבה הוא רגע צריך את הזמן הזה את הרגע שבה הוא אפילו לייצר איזשהו סימן מוסכם שמדבר על גבולות זאת אומרת, אני כרגע לא יכול להכיל או קשה לי, כדי לא לייצר טריגרים הטריגרים הכי חזקים שלנו בזמן סטרס הם עם הבן זוג, הם אחד מול השני כי אנחנו גם מראה וגם הרבה פעמים אנחנו רבים לא עם הבן זוג אלא עם אובייקטים מהעבר כל מיני טריגרים מפעילים אצלנו הרבה יותר את מערכת הסטרס ואז לפעמים צריך איזה פסק זמן כי אם אנחנו פועלים עם מוח מגיב עם הפייט פלייט זה אף פעם לא נגמר טוב, גם טנדן בי פרנד לא נגמר טוב, כי אם אני בעמדת מרצה טוב, אני לא אצבן אותו עכשיו טוב, אז אני אמנע מלהגיד מה אני צריכה כדי שהוא לא יתעצבן כל מיני דברים, זה לא מחזיק לאורך זמן בסוף אי אפשר לחיות ככה זאת אומרת, אנחנו צריכים להביע את מה שאנחנו חושבים, את מה שאנחנו מרגישים אבל לא תמיד יש לנו יכולת להכיל את זה אחד מהשני באותו רגע ובמקום להמשיך להרגיש שאני מדברת לקיר אז הפסק זמן הזה שעוד דבר שקורה לפעמים שגברים מוצפים באדרנלין, אז גם הצורך גם להסתגר או לברוח רגע כשאת נמצאת במצב כזה את רק רוצה שיתנו לך חיבוק וידברו איתך ויודדו אותך לדבר ולפקוט ולהגיד ואדרנלין גורם ממש לתחושה של החיבוק להרגיש מציקה כאילו, עזבי אותי בשקט תעזבו אותי עכשיו עכשיו, אני לא אוכל להבין את זה, אז מבחינתי זאת חייה מאוד גדולה כי בחיים לא הייתי עושה את זה הייתי, כן, רק תחבק אותי עכשיו אני לא אוכל להבין את זה עכשיו, אז אני אומרת, לחבד את המקום הזה את ה… רגע, אני צריך שנייה את הזמן וגם לעזור בזיהוי של הרגשות נגיד הרבה פעמים אני יודעת את זה מעצמי שאני מצפה שהוא יבין מה אני מרגישה או הוא יבין מה אני חושבת ואני נעלבת אם הוא לא מבין מה אני חושבת זה ממש מערכת של סטרס מטורפת על שום דבר אני זוכרת הרבה פעמים שהרגשתי לא טוב והוא אמר, חשבתי שאת רוצה להיות לבד שאת רוצה… כי זה מה שהוא היה רוצה כן, ובשתי תיק הזה באיזה עולם אפשר לחשוב שרציתי להיות לבד כרגע כל מה שרציתי זה שמישהו יושב לידי ויחבק אותי והסתכל עליי והקשיב למה שיש לי להגיד וזה יוצר עוד קונפליקט, זה מייצר עוד סטרס בדיוק, יש אכזבה כבר איך הוא לא רואה אותי כן, חברה שלי איך שהיא שומעת אותי בקול היא יודעת שמשהו עובר עליי אבל אני צריכה יותר להגיד אני כרגע צריכה את זה, אני מרגישה ככה ואני צריכה שזה יגרום לי להרגיש יותר טוב כאילו מאשר… כי אם ננחש כל אחד ינחש את מה שעושה לא טוב ומה שעושה באמת לה טוב אבל מה את מציעה לי? את מציעה לי להשלים אם זה שצד השני הוא כזה ואני כזאת, או שיש איזושהי תקווה שאם נבין אחד את השני אז גם אני אקבל יותר רגשות בשיח מהצד השני ויותר פתיחות ותהיה תגובה, כלומר אם אני צריכה לחיות עם השתיקות בשלום או שהם ישתנו, אם אנחנו נבין אחד את השני הם בטח לא ישתנו אם יהיה מקום של ביקורת כי אף אחד לא רוצה שישנו אותו ויעצבו אותו ויהפכו אותו למשהו לא כל כך אף אחד רוצה להיות אותנטי עם מישהו אבל אם עושים כזה ריסט רגע וכן באים קודם כל ממקום של קבלה זה אתה, אני מכבדת, בזה אני ואנחנו מכבדים אחד את השני ולא נסיון כל הזמן כל הזמן להאשים או לשדר חוסר סביות רצון, כאילו לא טוב לי עם השתיקות אלא רגע נעשה פה ריסט חוזה חדש טוב לי עם השתיקות, אנחנו בסדר זה אתה וזה אני ברגע שדורשים ממך משהו את ישר מתנגדת, את בונה חומה כי דורשים ממני להיות משהו מישהו משנה את העצמי שלי לא רוצה, זה מי שאני אז ברגע שהם משחררים וכן, יצור טסטוסטרון יפה שלי, אני מקבלת אותך כמו שאתה, זה מה שאני אוהבת בך, הרי מה, יש בנוכחות הגברית והנוכחות הנשית משהו ששני המינים מאוד רוצים אותם, זאת אומרת, זה נותן לי הגנה, זה נותן לי ביטחון, זה נותן לי מקום לבסט את עצמי זאת אומרת, אני רוצה את הגבר או את האישה, אז אני מכבדת את מי שאתה, ואז לאט לאט יקרו הדברים, אבל יותר אדרגתית ויותר אמיתית ויותר אותנטית וגם לאפשר לצד השני לדבר, להשאיר את המקום להשאיר את המרחב לעודד את הדיבור, אומרים שזה גם משתנה במהלך החיים, זאת אומרת שגברים מתבגרים יותר וכן שנשים מתבגרות יותר. אז הם נהיים יותר בסטריטיפ או פחות בסטריטיפ? פחות. פחות. כי ההרמוני מין יורדים. כן. זאת אומרת, אז גברים נגיד אחרי גיל 50, 60 הם כבר פחות אז הרבה זמן לחכות 50, 60. פחות בזהות המקצועית ופחות בסיפור הזה. וזה מחזיר אותי רגע לנושא הזה של סטרס אצל גברים ונשים ואנחנו רואים שסטרס אצל גברים לאורך זמן פוגע במערכת החיסונית כמו שאמרת, גורם למחלות לב ואנחנו רואים יותר גברים בסוף נפגעים מהתוצאות של סטרס. יותר מחלות, יותר גידולים סרטניים, כן. יותר דברים שקורים בגלל סטרס בחיים של גברים לעומת נשים שהיינו אומרים אין להם יותר פחות סטרס במקור נכון? יש אותה מידה של גירויי סטרס לגברים ולנשים אבל אצל נשים יש את המערכת הזאת של אוקסיטוצין שהיא מבסטת את הסטרס, נכון? את צודקת לגמרי שבאמת גם אצל גברים וגם אצל נשים. למדנו על ארבע אסטרטגיות הישרדות בסטרס, אסטרטגית סטרס התמודדות, אבל מה המערכת שמרגיעה אותנו? וגברים ונשים כאחד, אחרת לא היינו בזוגיות מעולם ולא היינו במשפחה מעולם, כל אחד היה גדי לבד. אנחנו מבסטים אחד את השני דרך המערכת הווגלי, דרך עצב הווגוס שעובר לאורך הגוף שלנו מהגזע המוח, מהצבב את הפנים ואת כל הרכישה את האור, ובעצם אנחנו מרגיעים אחד את השני ולכן החיבוק והמגע והמילה הטובה והאמפתיה הם לא שייכים לאף אחד מן המינים, זה משהו שמאחד אותנו כמין האנושי אנחנו מבסטים את מערכות הרגשיות שלנו, את הסטרס שלנו אנחנו נראה גאים על ידי אחרים. ומה לגבי דמעות של אישה? למה נשים בוכות? אז אולי מה נשים בוכות? ולמה הגברים לפעמים לא רוצים לראות שנשים בוכות? זה כאילו בסטרוטיפ, זה בלתי נסבל מבחינתם, אישה בוכה זה כזה רגע צריך לעשות, לסדר, להזיז משהו שזה יפסיק. עכשיו תביני למה. פרופסור נועם סובל במכון וייסמן הם חוקרים פירומונים פירומונים זה נגזרות של הורמוני המין שיוצאות בריח של הגוף שלנו, דרך הזהה ודרך כל הטעים באור אז יש ריח של אישה ויש ריח של גבר. אנחנו מרגישים את זה לפעמים גם במחזור, בזמן המחזור יש ריח שונה זה הכל פירומוני ואנחנו משפיעים אחד על השני. כאילו גברים שהם ביחד מגיבים לפירומונים והטסטרוסטרון שלהם עולה, כי יש תחרות עכשיו אז חבורה של גברים זה מלא פירומונים, אם היינו יכולים לצבוע אותם באוויר היינו רואים עננה ואותו דבר שנשים נמצאות ביחד. אבל אה אה הם חקרו במקרה הזה מה יש בדמעות. הם ביקשו מראש אנשים שבוכים בסרטים פרסומות. אוקיי, כן. והוא באמת רק נשים וגבר אחד

ואספו להם את דמעות העצב לתוך מבחינה ובמקביל עשו להם גירוי בעין כדי לגרום לעין לדמו שלא מעצב וגם אספו את הדמעות האלה. מעניין. ונתנו אחר כך לסטודנטים גברים להריח דמעות עצב של אישה אל מול תמיסה של דמעות מלח כאילו שלא של עצב או תמיסה של מי מלח גם והם לא ידעו מה הם עריכים כמובן אבל דמעות עצב של אישה הורידו את רמת הטסטוסטרון בדם של הגבר ב-20 אחוז תוך חצי שעה. באמת? יאו, איזה פאנפקט אין משהו שמשחק בהורמונים בצורה כזאת. תחשבי הבכי בעצם זה לא חולשה, זה כוח על-אבולוציוני להוריד את האגרסיה שמופנית כלפי, להוריד את הטסטוסטרון. לא משנה עכשיו אם אישה מולי או גבר מולי, כשאנחנו רבים מהטסטוסטרון עולה בדם המנגנון הזה קשור מאוד באוקסיטוצין. זאת אומרת אנחנו נשים בוחות יותר כשהן בהיריון או אחרי לידה, הרבה יותר דמעות יורדות, זה מאוד קשור לאוקסיטוצין אז הסיפור הוא פשוט שוב, טסטוסטרון מעכב את המנגנון הזה ואצל נשים זה מאוד חזק, אז נשים בוחות יותר. גם פה נכנס הרבה תרבות, זאת אומרת כמה מאוד ידעים את הבנים לפקות, אבל למה זה גם לא בא להם טבעי לפקות בוא נגיד שנשים באמת הרבה יותר מאוימות מאגרסיה, זאת אומרת הפגיעה בהן יכולה להיות הרד גורל אז לבכי יש יתרון ניבולוציוני מאוד גדול, זאת אומרת לזכר עדיף לפתח עוד שריר כדי להחזיר למי שבא לתקוף אותו ולהיות יותר שרירי, שלא יתעסקו איתו להיות גדול, להיות שרירי, לכן הם ישנים יותר, בחורים צעירים ישנים הכי הרבה, כי הם בעצם בונים טסטוסטרון, בונים שריר. זה הורמון שנבנה במהלך היום, בלילה בנייה, בנייה, בנייה, בנייה את יודעת שהיה איזה מחקר

שבאוניברסיטת איך קוראים לזה טילבורג, בהולנד לא זוכר בדיוק איך הוגים את שם באוניברסיטה, שניתח 4,300 זוגות לאורך זמן, וראו שהבריאות הנפשית של בן הזוג שלך, מנבט את אורך החיים שלך כמו שמשהו, כמה הבן הזוג שלי הוא בריא נפשית, ינבט כמה זמן אני אחייה, יותר חזק מהבריאות הנפשית שלי מדהים, ואני חושבת שזה מעניין כי אנחנו מדברות כאן על על סטרס, כן, על הסטרס ועל האפשרות שלנו להכיר לעזור לעצמנו אבל גם לבני הזוג שלנו להיות יותר בריאים, נפשית וזה חוזר עלינו בטוב בחזרה, מאוד מעניין, זה בעצם מסביר את הכל עכשיו אני חושבת שמוח של אישה משתנה עוד יותר אחרי ההיריון ולידה, ושניהם לא מדברים על זה ולא תמיד יודעים את זה כמה המוח שלה משתנה יותר נוירונים שמפרישים אוקסיטוצין זה השנוי הכי גדול במוח, זאת אומרת זה ממש רי ארגון של המוח לטובת יותר, במערכת העונג של המוח יותר נוירונים מפרישי אוקסיטוצין זה יגרום לי לא רק לטפל יותר טוב והאינסטינקט האימי בעצם אפשר ממש לראות אותו במוח אצל הגבר הוא קורא יותר לאט דרך הטיפול והפרשת אוקסיטוצין המשותפת, אבל באמת אצל האישה לפעמים גם התפיסות עולם שלה משתנות, המחשבות שלה משתנות, הדרך שבה היא מסתכלת על הורים, על ילדים, על ההורים שלה על העולם, כאילו משהו פתאום משתנה בין לפני ההיריון ואחרי ההיריון בצורה שבה אני רואה ותופסת את העולם. כן, במקרה ילדתי לא מזמן, ולפני איזה חצי שנה, ואני יכולה לספר שאחרי הלידה אני הרגשתי בתוך טריפ של אוקסיטוצין תקשיבי, אני הרגשתי שאני אוהבת את כולם שהכל יפה, שבא לי רק לחבק אנשים, לא רק את התינוק שכמובן כלפי כל היום אנחנו ביחד שמוזי בוזי אבל כלפי אנשים אחרים אני מרגישה כאילו יש לי יותר אהבה בגוף וכזה אני רוצה לתת אותה, לעזור להקשיב ולתמוך, לחבק ומה ששמתי לב זה שזה מייצר מין גל שהוא מחזק את עצמו, שאני אוהב את אנשים, אז יש יותר אינטראקציות חיוביות, יש יותר אהבה, אז אני רוצה לאהוב אותם כמו מין מעגל כזה, שהוא מייצר עוד עזרה, עוד נתינה, עוד אהבה נפתחת לעולם כזה, נפתחת לעולם יותר ממש טריפ של אהבה בכל מובן אפשרי, וקודם כל זה גרם לי לחשוב על להכניס יותר פעולות שמגבירות אוקסיטוצין לחיים שלי גם בלי ללדת, כי אני לא הולכת לעשות את זה כל כמה חודשים ויש דברים שאנחנו יודעים שמעלים אוקסיטוצין, כמו חיבוק ונשיקה ומתנה ועזרה והקשבה ואמפתיה ואפילו לראות תמונות של מישהו שאנחנו אוהבים, אפילו זה מעלה אוקסיטוצין אבל מצד שני זה גרום לחשוב רגע על גברים. האם יש להם פחות אוקסיטוצין? האם יש להם גרסה כזה משובשת של הדבר הזה? מה קורה אצלם? יש אוקסיטוצין ויש גם וזופרסין זה נגזרת של אוקסיטוצינים, שינוי בחומצה מינית אחת בעצם זה מופרש אצלם כמובן הכי הרבה בזמן ארוגזמה, אבל גם בכל מגע וכל צורה של יחסים חברתיים פחות מאשר בדמה של האישה הרמת אוקסיטוצין נמוכה יותר הווזופרסין עולה כשהוא נהיה אבא, למשל וזופרסין גורם לדחף, to protect and provide כאילו להגן על הטריטוריה שלי הרבה יותר טריטוריאליות, זאת אומרת אם הנקבה הופכת להיות מכונת צאצאים, אז הוא ממוקד בשמירה על הבית שמירה על הטריטוריה, שמירה על הנקבה וזה מאוד מעניין שעושים רעיונות לגברים אחרי שהאישה יולדת באמת רואים שהמחשבות שעולות לו בראש, זה באמת הרבה יותר אוקיי, איך אני הופך את הבית עכשיו לכן מוגן מספק יותר משאבים, עוזר לה לתת תמיכה לתינוק זאת אומרת, בדיוק עבודה של וזופרסין הוא גם מאוד מעלה נאמנות זאת אומרת, את התחושה הזאת שזה שייך לי, אני שייך לה זה בעצם ההורמונים שמייצרים משפחה, ומשפחה זה דבר, זה הבסיס שממנו אנחנו יוצאים לעולם כל המחקרים מראים את זה ההצלחות של הילדים, של הנשים בחיים כל כך עוזרות בסוף אחורה לחמש שנים הראשונות בבית והחמש שנים הראשונות בבית תלויות הכי הרבה באימא ואבא בכמה משאבים היה להם אין אימא רעה או אבא רעה אין דבר כזה, זה כמה משאבים רגשיים וכמה סטרס הם חוו וכמה יתאפשר להם לתת את הטיפול המיטבי אז אם אנחנו מבינים את זה, אנחנו מבינים באמת את התפקיד ואת המשמעות של ההורמונים האלה, באמת להם לאפשר קיומה של משפחה ואנחנו יודעות שהאוקסיטוצין הוא מפחיד סטרס, נכון? הוא מפחיד תפרשה של קורטיזול כן אז אני יכולה להשתמש בזה גם באופן מכוון, כשאני בתוך ריב אני יכולה לשאול את עצמי מה אני יכולה לעשות עכשיו כדי להפחיד סטרס ואיך אני יכולה להכניס יותר אוקסיטוצין לתמונה והופעה זו פרסין קודם כל, אני מאוד אוהבת את העולם הזה של תקשורת מקרבה, תקשורת לא אלימה כי האוטומטים שלנו זה התנסעות, התקפה ההשמה וצייתנות דברות ואמפתיה זה בתחתית, וכשאנחנו בסטרס ההשמה והתקפה והצייתנות עולים אבל כולם הם רק מגבירי סטרס כי ההשמה תגרור ההשמה, התקפה תגרור התקפה נכנסים פה למעגל של הוא אמר לי, את אמרת לי, ולמה אמרת לי ואף אחד לא באמת התכוון לשום דבר אז אני אומרת שקצת יותר לאפשר לעצמנו לנהל את התקשורת, זאת אומרת למנע ממעגל ההשמות ההדדיות האלה, שאני אגיד איזה מילה שתשמע כביקורת ועכשיו יתחיל הרצף הזה של שמהר מאוד יכול גם להיות עם מילים קשות, בלי לשים לב אז התקשורת מקרבת ומדברת על הנושא של להגיד את

הרגשות צרכים ובקשות וגם לעזור לצד השני בצורה התקשורת החדשה והלא אינטואיטיבית הזאת, כאילו שגם לא אשתמע ממנה שאני מאשימה, או אני מתקיפה, או אני מבקרת את מה שאתה עושה עכשיו יש פה פער של צרכים הוא, שהוא נכנס הביתה, לא רואה עכשיו, אין סקנינג, יש רשמה עכשיו מיקוד ולנוח לאסוף את המשאבים, ואחר כך להתעסק עכשיו עם ההרמוניה של הבית, אבל רק ברגע שאנחנו מדברים על הצרכים ולא אתה תמיד משאיר ככה, ואת תמיד עושה ככה ואת לא נותנת לחופש ומנוחה שוב, גם הוא יש לו צרכים, אבל שוב יש לך יתרון בתור אישה גם בין הזוג, הוא עכשיו לתמלל, צרכים, בואי מה זה בדיוק מה שדיברנו עליו הרגע, לא? יש פה תפקיד כפול גם לדבר ככה, וגם כאילו קצת לעזור לאחר, או להכניס את הצורה התקשורת הזאת הביתה גם לאף אחד מהצדדים אין אינטרס באסקלציות של מריבות, והמריבות הן בדרך כלל חוזרניות על אותם נושאים ועל אותם דברים. אם אנחנו נגיד בזמן משימתי, שכאילו עכשיו לחוצים, וצריך סדר, וצריך זה עכשיו כאילו אין זמן עכשיו לפתוח ולדבר באמת על איך אנחנו עוצמים על זה הסדר של פשרה, כי לא ייתכן שכל יום נריב על אותו דבר, או כל שבוע נריב על אותו דבר. בוא ניצר איזה חוזה איזה הסדר, שמתכתב עם הצרכים, ולא קופה כאילו אף אחד לא אוהב שקופים עליו את התפיסת עולם את הצורת חיים של האחר כאילו אין אותנטיות בקשר זה אני אומרת, אז בזמן זה מה שנקרא זמן משימתי, אין זמן עכשיו לרגשות וצרכים. שנייה, יש פה עניין לפתור, אבל נשים סימנייה, ואחר כך נשב ונדבר על זה, כשאנחנו רגועים נשב ונדבר על מה אתה מרגיש כשאני אומרת משהו מסוים, או כשאתה רואה משהו מסוים, מה זה מעורר אצלך מה אתה צריך ו… לא יודע אז בוא נעבור על צרכים כאילו אני צריך שלום, אני צריך מנוחה. אוכל, אוויר מרחב, ספייס חברים, לראות חברים, זה צרכים אנושיים בסיסיים, כשאנחנו מדברים על צרכים אנחנו כבר הופכים להיות בני אדם שיש להם צרכים, זה לא אני נגדך גם לי יש צרכים של שקט מנוחה, לחדש את האנרגיה שלי את המשאבים שלי, אבל זה כאילו הופך להיות שיח של בקשות, כאילו אני מבקש, כשאת נכנסת הביתה, תקחי רגע נשימה אני אומר לך, שביום שזה התור שלי בתוך שעה זה יהיה מסודר כאילו, אבל שיש איזה גם הדדיות, זאת אומרת אני באה לקראתך, אתה בא לקראתי, בסוף זה איזשהו דיאלוג, אבל להמשיך להריב על אותו דבר כל יום כי אתה כזה, ואת כזאת, ואתה כזה ואמא שלך כזאת בכלל, הורים זה אחד הדברים שהכי אסור להכניס לבדיות ולא לדבר על הורים, ולא לתת להם להתערב בזוגיות כן, את יודעת, כל השיחה הזאת מזכירה לי יש את הספר של דוקטור גרי צ’פמן שפות אהבה שהוא בעצם מדבר על זה שאחת הבעיות שיש לזוגות זה שכולם אוהבים אבל הם אוהבים בדרכים שונות ואז זה משאיר בתחושה של לא קיבלתי אהבה כמו שאני הרגילה את את האהבה הזו הוא בעצם מדבר על חמש שפות אהבה שונות הוא מדבר על כל מה שקשור למילים על לפרגן, לדבר לשתף, שבשבילי אהבה זה זה השימוש דרך שפה ואני יכולה להגיד שזאת שפה שאני מאוד מזדהה איתה יש את שפת המגע, שזה כל מה שקשור לרגע חיבוק נשיקה, ליטוף, לתת יד לשבת קרוב אחד לשני כביטוי של אהבה יש את השפה של המתנות שזה לקנות מתנה, כסף להשקיע, הנה הבאתי שפה חדשה הביתה, אתה באת שעון, יש את שפת השירותים והעזרה של הנה הכנתי לך אוכל, הכנתי לך קפה הוצאתי תפח במקום מהכניה אסוף את הילדים, תישארי, תנוחי ויש את שפת הזמן איכות של בעצם לעשות משהו משמעותי ביחד, הנה אנחנו הולכים ביחד למסעדה, הולכים ביחד לסרט, סתם עושים ביחד טיול ומבלים פשוט אחד עם השני, ומסתבר שהרבה פעמים מה שקורה בזוגות זה שאחד נותן אהבה בשפה אחת, אז אחד אומר אני צריך מגע, אני נותן מגע והצד השני אומר רגע, ואתה לא מקשיב לי למה שאני רוצה לדבר או שאחד קונה מתנות והשני רוצה זמן איכות, ואז זה מתנגש כי אני אומרת, מה אתה מביא לי טבעת או whatever, במקום פשוט להיות איתי, זה כל מה שאני רוצה והרבה מהסיח זה, הזכיר לי הזכיר לי את רגע, בואו נוודא מהם שפות האהבה שלנו מעניין לחקור אם יש שפות קבועות אצל גברים ונשים באופן סטטיסטי מה שראיתי שמילים הופיע במקום גבוה יותר אצל נשים ומגע כשפה שגבר, שגברים יותר מדברים בה כן, אז תודה חוזר לאוקסיטוצין והטסטוסטרון לגמרי, אז זה גם משהו מעניין לחשוב עליו יש עוד משהו פרקטי שאנחנו רוצות להציע ככה לקראת סיום קודם כל הרבה מין הרבה מין, כן, האמת שעל זה כמעט ולא דיברנו הרבה אהבה פשוט זה אחד הדברים שהכי מורידים סטרס זאת אומרת, אם אנחנו אומרים שרמת סטרס של נשים גבוהה יותר, אנחנו יודעים יותר מדווחות על דיכאון וחרדה אז אחד הדברים שהכי מרגיעים את מערכת העצבים שלנו, כי לזה היא נוסדה זה מין, כי זה אנדורפינים וזה טסטוסטרון וזה מלא חומרים טובים, באוקסיטוצין וסירוטוני כל החומרים הטובים, דופמין, הכל בחבילה אחת, חגיגה חגיגה למוח, כן, אבל שאנחנו בלחץ, לא בא לנו אמרנו שזה כאילו מנתק ולכן לפעמים כאילו צריך להניע את העניינים, להניע את התהליכים לדבר ואז לאט לאט לזרום למגע, לא לוותר על זה, כי זה באמת אחד הדברים שהכי מרגיעים, בנוסף שהם מרגיעים, הם מחברים הם מחברים, אפשר להריב עד מחר לחוות אורגזמה טובה כזאת ביחד, פתאום מוצפים באוקסיטוצין וכמו שאתה הרגשה, יואו אתה החיים שלי, כאילו הרגע רצית להרוג אותו, הרגע אתה החיים שלי, זה אין מה לעשות, צריך באמת לשים גם את המיניות במקום גבוה במערכת יחסים אם יש הצפה של מריבות בזמן האחרון לשים את חדר המיטות על השולחן, לא בתחתית סדר העדיפויות, כאילו אם יישאר זמן והילדים יהיו בשגת אז אולי השבוע נגיע לזה זה בראש סדר העדיפויות כי זה מנגנון ההפחתת סטרס שלנו זה מנגנון ההתחברות שלנו זה מנגנון שכל המשפחה הזאת תלויה בו ולא אפשר לשים אותו בתחתית סדר העדיפויות, ואם כן בא לי או לא בא לי, או מה אני מרגישה, בוא נדבר על זה בוא נעבוד על זה, כל בסדר אבל בוא נדבר על זה, אז כן אז הרבה יותר רגיעה לקחת נשימה שאנחנו מרגישים שאף וכל הטריגרים פה ומישהו נכנס לפלייט או לפריז והשני בהתקפה כאילו כבר אנחנו מקובעים כרגע באפים שלנו בוא נעשה פסק זמן, כי שום דבר טוב לא יצא מזה, הצד השני לא מקשיב הוא רק שומע ביקורת, ביקורת, ביקורת האשמה, ביקורת האשמה וגם מי שמאשים אחר כך מרגיש רע עם זה כאילו לא, למה, למה זה לא יצא טוב מהעריב הזה אז לקחת פסק זמן, לשים סימניה לדבר על זה אחרי זה אני חושבת שגם הרבה דברים שעלו פה שמתחברים לזה, זה הנושא של לראות בתגובות שאולי נראות לנו תגובות מעצבנות דרך של אדם להתמודד עם סטרס, לשאול את עצמנו האם הבן אדם הזה כרגע מנסה להתמודד עם סטרס באחת מהדרכים פייט, פלייט, פריז, טנדל, בפרנד ואז אולי קצת פחות לשפוט את זה כמשהו שנעשה נגדי, אלא משהו שהבן אדם עושה בעד עצמו נכון, ולכבד את זה, זאת אומרת אם עכשיו יש לי צורך עכשיו איזה עשר דקות לתת פה נאום על מה שעובר עליי, אתה יכול לבחור להקשיב או לא להקשיב לי, אבל לכבד את זה שזאת האסטרטגיה שלי, זאת אומרת לא לסתום לטפה ולהגיד לא, אני לא יכול לשמוע אותך או משהו כזה נורא מעלי ופוגע, אלא בצורה כלשהי לנהל את זה, כי זאת הדרך שבה אני נרגעת ואם הוא בתרוך כונחייה כרגע, אז צו לא יצא מהשריון אם ידפקו לו על השריון כי הוא לא יצא כולנו עושים את כל האפים האלה, אבל לפעמים רואים את השוני הזה את האחריות האישית על הסטרס, זאת אומרת לייצר לעצמי הוגנים ולא לייצר את כל מנגנון הוויסות שלי על הבן זוג אז יש עוד טיפ נחמד של לריב הרומים, להוריד בגדים ולריב זה מעלה אוקסיטוצין האמת שזה מעניין, לריב הרומים יפה, אז בעצם דיברנו היום על איך אנחנו יכולים להבין גם את עצמנו, כל אחת ואחד לעצמו ואת התגובות סטרס או תגובות שאנחנו מתמודדים עם קושי בחיים שלנו, וגם איך אנחנו יכולים להתמודד טוב יותר עם בני בנות הזוג שלנו או אנשים אחרים שאנחנו אוהב ולתת לגיטימציה של בסוף אנחנו אנושיים יש לנו דרכים להתמודד ולא תמיד הדרך שאנחנו מכירים או אוהבים או מאמינים בה וזה בסדר לכבד את זה, אז אני חושבת שהיה ממש מעניין ואני מקווה שלקחתם מהשיחה שלנו ושבאמת התקווה שלי זה שאנשים ישתחררו מהשיח של זה מחליל או לא מחליל לשיח של באמת התבוננות על איפה אנחנו כן פוגשים את הדבר הזה בחיים שלנו ואת ההבדלים שיש בין המינים אז תודה רבה לך דוקטור ליאת יקיר, איפה אפשר למצוא אותך, ללמוד ממך עוד היום אני גם מנחה זוגות כן, בתהליך הזה של התמודדות עם סטרס ודווקא מתוך הבנה של השוני מה, טיפול כלומר? סוג של ננחיה וייעוץ אבולוציוני, זה דבר חדש ייעוץ זוגי אבולוציוני אני מרצה יש לי אתר ליאתיקיר.com שם אפשר לפנות אליי להגיע אליי ובשמחה אני כאן. מעולה תודה רבה לכם על עוד פרק אבולוציוני, פסיכולוגי, ביולוגי בחושבים טוב. מקווה שגברים אנשים, הפרק עזר לכם להרגיש יותר אנושיים ולקבל את תגובות הסטרס שלכם בהבנה, להבין את הגוף שלכם וכמובן שיהיה לכם שבוע מרגיע עכשיו, דבר אחרון לסיום, אני רוצה לבשר שאור לוי, העורכת האהובה של הפודקאסט עוזבת. אור הייתה שם מאחורי הקלעים והפכה מעל חמישים פרקים אחרונים למשובחים יותר והיא עזרה לגרסה הטובה יותר שלי ושל האורחים ושל כל פרק לצאת לעולם. אז אור הולכת לכבוש עוד עולמות חדשים ולהגשים עוד כמה חלומות ואני עובדת על עצמי חזק כדי שהשמחה בשבילה תהיה חזקה, לפחות כמו הבסה על זה שהיא כבר לא תעבוד איתי. תודה אור על עבודה סופר מקצועית הייתה לי באמת ממש ממש טוב לעבוד איתך וכל המאזינים אוהבים אותך בלי שהם יודעים את זה אפילו אז תודה ויאללה שיהיה לכם שבוע מעולה. ביי!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *